תחזית מדאיגה: עד שנת 2050 צפוי גידול של 55% בפליטות גזי החממה מענף הבנייה בישראל

מצד אחד, משמח לדעת שהאוכלוסייה הישראלית צומחת. אבל מצד שני - התחזיות לגבי זיהום האוויר שייגרם מבניית מקומות המגורים מדאיגות. צוות מחקר של אוניברסיטת תל אביב בדק ומצא שכדי לעמוד בקצב גידול האוכלוסין בישראל, צפויות להיבנות עד 2050 כמעט שני מיליון יחידות דיור חדשות, כך שעל כל בניין קיים ייבנה בניין נוסף. במסגרת המחקר, החוקרים ניתחו ומצאו כי בעקבות קצת הבניה המואץ, עד שנת 2050 צפוי גידול של 55% בפליטות גזי החממה מענף הבנייה.

המחקר נכתב כעבודת מאסטר של סופיה איגדלוב, בהנחיה משותפת של פרופ' ורד בלאס מבית הספר פורטר למדעי הסביבה באוניברסיטת תל אביב וד"ר תומר פישמן מאוניברסיטת ליידן שבהולנד. תוצאות המחקר החלוצי פורסמו בכתב העת Journal of Industrial Ecology.

פרופ' בלאס מסבירה: "החשיבות של המחקר היא בהתייחסות רחבה לחומר שצריך. באה המדינה ואומרת שצפויים להיבנות פה שני מיליון דירות חדשות, אבל אילו וכמה חומרים צריך כדי לבנות שני מיליון דירות? האם יש לנו את החומרים הללו? לדוגמה, בטון היה בעבר בעיקר בייצור מקומי, ופלדה אנחנו בעיקר מייבאים – וגם לייבוא יש מחיר כלכלי וסביבתי. במסגרת המחקר ניסינו להבין האם יש חומרים מסוימים שעדיפים על אחרים, וטכנולוגיות אחדות שכדאי ליישם בהתאם למדיניות הבנייה שקבעה הממשלה. כדאי כמובן להבין מראש את משמעות הדברים לפני שיוצאים עם מדיניות לטווח ארוך עד 2050 – ולא רק בדיעבד. לקבל החלטות המבוססות על מדע. זאת הפעם הראשונה שמחקר כזה נערך בישראל, בדגש על גזי חממה ומיחזור, ואנחנו מקווים שמקבלי ההחלטות ישתמשו בו כמחקר יישומי לכל דבר".

"בדקנו שלושה תרחישים סוציו-אקונומיים", מספרת סופיה איגדלוב. "שאלנו מה יקרה אם נמשיך לבנות כמו שאנחנו בונים היום, כשיחידת דיור ממוצעת עומדת על 183 מ"ר ברוטו (כולל מעלית, מדרגות, מחסן, חנייה וכולי), לעומת אם נצטמצם ל-129 מ"ר ואם נצטמצם ל-105 מ"ר. על התרחישים האלה הלבשנו שישה תרחישים טכנולוגיים: מה יקרה אם תהיה התייעלות בצריכת חומרי הגלם של של 2%, 5% או 10%? מה יקרה אם נאריך את חיי המבנה מ-50 שנה היום ל-70 או ל-100 שנה? מה יקרה אם נמחזר 10%, 30% או 50% מהבטון, ו-10%, 50% או 90% מהפלדה? מה יקרה אם נחליף 20%, 50% או 80% מהבטון בעץ? ומה יקרה אם נעשה את כל הדברים האלה ביחד? בסך הכול בדקנו 18 תרחישים".

"בחנו את ההשפעה של שינויים בגודל יחידות הדיור ובשיטות הבנייה על תוצאות סביבתיות וכלכליות. בסך הכול נבחנו 18 תרחישים המשלבים בין הגדלים השונים של יחידות הדיור והשיפורים הטכנולוגיים המוצעים, במטרה להבין את ההשפעות של כל אחד מהם בנפרד ושל כולם יחד", מספרת סופיה איגדלוב". המודל כלל שלושה תרחישים סוציו-אקונומיים, שהתמקדו בגודל יחידות הדיור:

1. המשך הבנייה בממוצע הקיים (183 מ"ר ברוטו).
2. צמצום לגודל ממוצע של 129 מ"ר.
3. צמצום לגודל ממוצע של 105 מ"ר.

על בסיס תרחישים אלה נבחנו שישה תרחישים טכנולוגיים שונים:

1. שיפור ביעילות השימוש בחומרי גלם בשיעורים של 2%, 5%, או 10%.
2. הארכת חיי המבנה מ-50 שנה ל-70 או 100 שנה.
3. מחזור חלקי של בטון (10%, 30%, 50%) ופלדה (10%, 50%, 90%).
4. החלפת חלק מהבטון בעץ (20%, 50%, 80%).
5. שילוב של כל השיפורים יחדיו.

תרחיש אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד?

החוקרים מצאו שאין תרחיש טכנולוגי אחד שמשפיע לטובה על כל המדדים יחד. למשל, אם המטרה היא להפחית את כמות פסולת הבניין – הארכת חיי הבניינים מ-50 שנה ל-100 תהיה התרחיש היעיל ביותר. אך אם הדגש הוא על הפחתת צריכת הבטון והפלדה הגולמיים – בנייה בעץ מהווה את התרחיש היעיל ביותר. ואילו מיחזור יביא להפחתה המקסימלית בפליטות גזי חממה. יצוין כי ענף הבנייה הוא אחד מענפי המשק שפולטים הכי הרבה גזי חממה. פה בישראל, ייצור הבטון אחראי לבדו על-4% מסך כל פליטות גזי החממה של המדינה. אם נמשיך לבנות כמו שאנחנו בונים היום, ללא כל שינוי, פליטות גזי החממה מענף הבנייה צפויים לגדול ב-55% עד 2050. לעומת זאת, כך לפי המחקר, בעזרת מיקסום כל הפתרונות הטכנולוגיים אפשר להגיע לעלייה של 9% בלבד בפליטות עד 2050 - בהינתן שגודל יחידות הדיור נותר גבוה וממשיך את המגמה של היום.

ד"ר פישמן: "אני הייתי שותף למחקר גדול שערך האו"ם בהזמנת מדינות ה-G-7, שביקשו להבין איך אפשר להפחית משאבים ופליטות גזי חממה מסקטור הבנייה במדינותיהן בהתאם לתחזיות דמוגרפיות וכלכליות שונות. ברגע שיצרנו את המודל, היה מתבקש להתאים אותו גם לישראל. צריך להבין שהמקרה שלנו ייחודי. ישראל היא מדינה מפותחת שצופה גידול אוכלוסין שמוצאים רק במדינות לא-מפותחות, כשהיא כבר היום בין המדינות הצפופות ביותר בעולם. אין סיבה להניח שאסטרטגיה שתעבוד בצרפת למשל תעבוד גם בישראל".

איגדלוב מסכמת: "הדירות בישראל עצומות בהשוואה למדינות אירופה כדי להפחית את צריכת החומר ופליטת גזי החממה, נאלץ לעשות שינוי באורח החיים שלנו. הטכנולוגיה לא יכולה לפתור את הכול. אבל גם אותה צריך כמובן. מקבלי ההחלטות צריכים להחליט כבר היום על הטכנולוגיות שישמשו את ענף הבניין בעוד 50 שנה. למשל, אם מחר יש החלטת ממשלה שמחליפים 50% מהבטון בעץ,  יחלפו 20 שנה עד שנתחיל לראות את השינוי בשטח. חלון ההזדמנויות לפעולה כאן צר מאוד, בטח כשהעולם כולו אמור להגיע לאפס פליטות חממה עד 2050".