למרות שהטבע לא יצר חמרים אורגניים מכילי פלואור (מלבד כתריסר תרכובות המבוססות על חומצה פלואורואצטית) הרי שהחל ממחצית המאה העשרים, חל גידול אקספוננציאלי בסינטזה שלהם לאחר שנמצא שתרכובות המכילות יסוד זה הינן לעיתים קרובות בעלות פעילות ביולוגית רבה ביותר.
המחקר שלנו מתמקד בסינטזה אורגנית כאשר נקודת המוצא שלה היא בדרך כלל הפלואור האלמנטרי. הסינטזות מבוצעות הן ליצירת חמרים המכילים פלואור והן לכאלו שאין בהם פלואור כלל אולם אין אפשרות לקבלם ללא הלוגן זה.
השתמשנו בפלואור להוכיח סופית את מנגנון שני-האלקטרונים-שלשה-מרכזים שהוצע ע"י אולא והיה אחת הסיבות לזכיתו בפרס נובל. ראקציות אלו הובילו לפיתוח התופעה היחודית בכימיה שהיא הסובסטיטוציה החזיתית השומרת באופן מוחלט על הקונפיגורציה של חמר המוצא. בעיה אחרת שלא היתה פתורה לחלוטין היא התנהגותו השונה של הפלואור מיתר ההלוגנים בתגובתו עם קשרים כפולים. חסר היציבות הקיצונית של α-פלואורוקרבוקטיון הודגמה לראשונה בראקציות עם אנונים מסוימים הנותנים ראקציות ללא תקדים והמוסברים ע"י מנגנון שלהן. פיתחנו גם ראגנטים רבים המבוססים על פלואור כמו אצטיל היפופלואוריט וברום טריפלואוריד, שהם בעלי פוטנציאל סינטטי גדול, בין היתר בתחום טומוגרפית הפוזיטרונים PET.
ראגנט בעל חשיבות יוצאת דפן שהוכן לראשונה במעבדותינו ושמקורו בפלואור הינו הקומפלקס HOF/CH3CN המתקבל בנקל ע"י הזרמת F2/N2 דרך תמיסה מימית של אצטוניטריל. זהו היום ראגנט העברת החמצן הטוב ביותר בנמצא. ניתן בעזרתו להכין אפוקסידים (שלא ניתן היה להכינם בדרך אחרת), להכין תרכובות R3NO שאף ענקי הכימיה כ-Corey ו-Woodward לא הצליחו להכינם ולחמצן את אטומי הגפרית באוליגותיופנים, מטרה מבוקשת משנות השמונים בתעשית האלקטרוניקה המבוססת על חמרים אורגניים, שלא מומשה בגלל קשיים בסינטזה ושהקומפלקס HOF/CH3CN פתר בצורה מושלמת.
בעזרת הפלואור הצלחנו גם להכין את המולקולה הקטנה שלא היתה ידועה לפני כן למרות המאמצים להכנתה – MeOF. אחד האספקטים היחודיים של מולקולה זו הוא שהיא מכילה את יון המתוקסיליום (MeO+) המשמש ככלי לראקציות יחודיות רבות ובין היתר להכנסת האיזוטופ 11C החשוב כל כך בטומוגרפית הפוזיטרונים.
לאחרונה התחלנו לרתום את מולקולת הפלואורופורם - HCF3 (מוצר לוואי תעשיתי) כמקור להכנסת צורון ה- CF3 המבוקש כל כך הן בכימיה פרמקולוגית והן בזו המכוונת לצרכי החקלאות. זהו חמר זול שאין לשחררו לאויר בגלל אפקט החממה הגבוה שלו וכל דרך שתאפשר שימוש כימי בו מבורכת.
