ד"ר מירה צורף

היסטוריה חברתית-תרבותית של מצרים בעת המודרנית; היסטוריה וזיכרון; נשים מגדר וחברה בחברות ערביות ואסלאמיות; צעירים במזה"ת ובצפון אפריקה.

מירה צורף ותמי רזי (עורכות) "נשים ומגדר במרחבים מזרח-תיכוניים."  המזרח החדש (גיליון נושא), 2018.

"The Hybrid Women of the Arab Spring Revolutions: Islamization of Feminism, Feminization of Islam". Journal of Levantine Studies.  (Vol. 4), (No. 2), 2014. Pp. 69-112.

"מהפכת הצעירים במצרים על שום מה? על כיבוש המרחב העירוני  ועיצובו של זיכרון קיבוצי חלופי." היסטוריה. (30), 2013 עמ' 104-61.

סדנת יסוד: סוגיות מרכזיות בהיסטוריה המודרנית של המזה"ת; האחים המוסלמים – מחסן אל-בנא עד מוחמד מורסי :היבטים אידיאולוגיים ופרקטיים;   דור שלם דורש שינוי-צעירים, מחאה וצדק חברתי במזה"ת; לזכור ולשכוח - הנצחה וזכרון במרחבי המזה"ת; דברים שרואים מכאן לא רואים משם-קולנוע במזה"ת כערוץ לביקורת חברתית.

הומור, סאטירה ובדיחה כמשקפים הלכי רוח במצרים

המצרים מייחסים לעצמם את היכולת לצחוק על עצמם ורואים בכך תכונה  גנטית כמעט, חלק אינטגראלי מן האישיות המצרית. (אל-שחציה אל-מצריה). במחקר עליו אני שוקדת בימים אלה ואשר הניב מאמר בעברית ובאנגלית  שנושאו: "עלי סאלם- הגות ליברלית מבית מדרשו של אינטלקטואל מצרי מעורב" שבו אני בוחנת את השימוש בהומור ובסטירה שעושה עלי סאלם במחזותיו הביקורתיים.  במחקר אני בוחנת את השימוש בהומור כאמצעי להבעת ביקורת חברתית ופוליטית מהמחצית השנייה של המאה התשע-עשרה (מחזותיו החברתיים של יעקוב צנוע ("אבו נט'ארה") ועד לימינו, תוך התייחסות למאפיינים המייחדים את השימוש בהומור בתקופות השונות , אופי הביקורת המובעת, מי הם המבוקרים וכיצד מתקבלת הביקורת הן ע"י הממסד והן ע"י קהלי היעד של הכותבים לעיתים אלה השכבות העממיות העירוניות, לעיתים  אלו שכבת האפנדיה הצעירה והמשכילה ולעיתים אלו האליטות.