חדשות

המחקר פורץ הדרך כלל צוות מומחים מבית הספר לרפואת שיניים ע"ש מוריס וגבריאלה גולדשלגר בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, בהובלת פרופ' ליהי אדלר-אברמוביץ וד"ר מיכל הלפרין-שטרנפלד, ובשיתוף עם פרופ' יצחק בינדרמן, ד"ר רחלי שריג וד"ר מורן אביב. כמו כן השתתפו במחקר חוקרים מאוניברסיטת אן ארבור שבמישיגן. המחקר פורסם בכתב העת Journal of Clinical Periodontology.

החוקרים מסבירים כי המטריקס החוץ-תאי הוא החומר שמקיף את התאים שלנו ומספק להם תמיכה מבנית. לכל רקמה בגוף שלנו יש מטריקס חוץ-תאי המורכב מחומרים אחרים ומתכונות מכניות שונות, וכך גם לעצמות. "אנחנו פיתחנו הידרוג'ל סינתטי, שמחקה את החומרים הטבעיים במטריקס החוץ-תאי של עצמות באופן כזה שמעודד את צמיחתה ומצליח למעשה לשפעל את המערכת החיסונית כך שתעודד את תהליך הריפוי", מסבירה פרופ' אדלר-אברמוביץ ומוסיפה "מן הסתם, המטריקס החוץ-תאי בעצם מקשיח אותה מאוד. את הג'ל יצרנו כך שיחקה את המטריקס הספציפי הזה, הן כימית והן פיזיקלית. ברמה הננו-מטרית, הג'ל מאפשר לתאים להיצמד, להיתמך ולקבל את כל האותות המכניים מהסיבים".

תחילה גידלו החוקרים תאים בתלת-ממד כדי לבחון את תכונות הג'ל. בשלב שני, הם בדקו את השפעת הג'ל על חיות מודל שסבלו מפגם גדול, שלא הייתה אפשרות שיחלים באופן טבעי. "במשך חודשיים עקבנו אחר חיות המודל, בין היתר באמצעות Micro C.T., ולשמחתנו ראינו שחזור מלא של העצמות: סגירה של הפגם ושחזור עובי העצם המקורית עם יצירת כלי דם חדשים" מסבירה פרופ' אדלר-אברמוביץ.

לדבריה, "הטיפול הסטנדרטי כאשר אנחנו מאבדים שיניים בשל הרס נרחב או זיהום חיידקי, הוא השתלת שתלים דנטליים. הבעיה היא שצריך מספיק עצם כדי לעגן את השתל. אם אין מספיק עצם, בקליניקה מקובל לקחת עצם מאזור בריא בגוף ולהשתיל באזור שצריך לחדש, וזאת כמובן פרוצדורה רפואית מורכבת וממושכת. האלטרנטיבה היא תחליפי עצם ממקור אדם אחר או בעלי חיים, שעלולים לגרום לתגובה חיסונית נגדית. בעתיד, אני מקווה שההידרוג'ל שפיתחנו יאפשר החלמה מהירה, בטוחה ופשוטה יותר של העצם".

המחקר נערך בהובלת פרופ' נטע ארז מהמחלקה לפתולוגיה בבית הספר לרפואה וחברי צוות המעבדה: לאה מונטרן, ד"ר נור ארשייד, יעל זית, ויעלה שרף, וכן בשיתוף פרופ׳ איריס ברשק מהמרכז הרפואי שיבא, וד"ר אמיר זוננבליק מהמרכז הרפואי תל אביב (איכילוב). המאמר פורסם בכתב העת היוקרתי Nature Communications, ומומן על ידי הקהילה האירופית (ERC), האגודה למלחמה בסרטן וקרן אמרסון לחקר הסרטן.

"במקרים רבים של סרטן השד, הגידול מוסר בניתוח, ואחר כך ניתנת לחולה סדרה של טיפולי כימותרפיה, במטרה לחסל שרידי סרטן שהמנתח לא הצליח להסיר או שכבר התפזרו בגוף," מסבירה פרופ' ארז. "הכימותרפיה אמנם הורגת תאים סרטניים, אך לא פעם יש לה גם תופעות לוואי בלתי רצויות. אחת החמורות שבהן היא יצירת נזק ברקמות הבריאות, ודלקת אשר באופן פרדוקסלי עלולה לסייע לתאים סרטניים שנותרו לפתח גרורות באיברים אחרים בגוף. אנחנו ביקשנו לבחון איך זה קורה, ולנסות למצוא פתרון לתופעה הקטלנית."

במסגרת המחקר יצרו החוקרים מודל של חיות עם סרטן השד, שעברו מסלול דומה לזה של נשים חולות: הסרת הגידול הראשוני בניתוח, ואחר כך כימותרפיה ומעקב כדי לזהות בהקדם הישנות גרורתית של המחלה. החוקרים עקבו אחר מצבן של החיות, והממצאים היו מדאיגים: אצל חלק ניכר מהן התפתחו גרורות בריאות – בשיעור דומה להתפתחות גרורות בקבוצת הבקרה.

התוצאה ההפוכה של הכימותרפיה

כעת ביקשו החוקרים לעקוב אחר תהליך התפתחות הגרורות. לשם כך הם בחנו את מצב הריאות של חיות המודל בשלב ביניים – כאשר ייתכן שכבר נוצרו בהן מיקרו-גרורות נסתרות, אך לא ניתן לזהותן אפילו באמצעי דימות מתקדמים כמו CT. "בבני אדם התקופה הזאת שבין הטיפול הכימותרפי לבין הופעת גרורות הניתנות לאיתור היא מעין 'קופסה שחורה'," אומרת פרופ' ארז. "בחיות המעבדה יכולנו לבדוק מה באמת קורה שם, ומצאנו מנגנון משמעותי שלא היה ידוע עד עתה: הטיפול הכימותרפי עורר תגובה דלקתית בפיברובלסטים, שהם תאי רקמת החיבור של הריאות, והתאים הללו זימנו למקום תאי חיסון ממח העצם. כך נוצרה באזור סביבה דלקתית שדווקא תומכת בהתפתחותן של המיקרו-גרורות, והן הפכו לגרורות סרטניות של ממש. בשורה התחתונה: הכימותרפיה, שנועדה להילחם בסרטן, השיגה דווקא תוצאה הפוכה."

החוקרים זיהו את המנגנון שבאמצעותו גייסו הפיברובלסטים את תאי מערכת החיסון ואז ״חינכו״ אותם לסייע לגידול. "גילינו שבתגובה לטיפול הכימותרפי הפיברובלסטים הפרישו חלבונים שנקראים 'חלבוני המשלים'. מדובר בחלבונים שמתווכים ומגבירים דלקות, בין השאר על ידי גיוס תאי דם לבנים של מערכת החיסון אל אזורים בהם יש זיהום או נזק רקמתי (תהליך שמכונה כימוטקסיס). כשתאי מערכת החיסון הגיעו לריאות הם יצרו סביבה דלקתית שתומכת בתאים הסרטניים ומסייעת להם להתפתח."

הוספת גורם מעכב דלקת לטיפול הכימותרפי

כאמצעי נגד, החליטו החוקרים לשלב עם הטיפול הכימותראפי גם תרופה שמעכבת את פעילות חלבוני המשלים, במטרה למנוע את ההשפעה הבלתי רצויה של הטיפול. התוצאות היו מעודדות ביותר: שיעור חיות המודל שכלל לא פיתחו גרורות לאחר הטיפול עלה מ-32% ל-67%; ושיעורן של אלה שפיתחו גרורות במוקדים רבים בריאותיהן ירד מ-52% בכימותרפיה רגילה, ל-6% בכימותרפיה בתוספת מעכב הדלקת.

"במחקר שלנו הצלחנו לגלות את המנגנון העומד מאחורי בעיה חמורה בטיפול בחולות סרטן השד: חלק ניכר מהן מפתחות גרורות גם לאחר שהגידול הראשוני הוסר וניתן להן טיפול כימותרפי. זיהינו מנגנון דלקתי שבאמצעותו הכימותרפיה דווקא מסייעת להתפתחות הגרורות, ואף מצאנו פתרון: הוספת גורם מעכב דלקת לטיפול הכימותרפי. אנחנו מקווים שבעתיד הממצאים שלנו יגיעו לקליניקה ויאפשרו לרופאים להעניק טיפול יעיל יותר לסרטן השד, ואולי אף לסוגי סרטן אחרים – טיפול שימנע את הישנות המחלה ויציל את חייהם של חולים רבים בכל העולם," מסכמת פרופ' ארז.