קהילת הקמפוס נטעה את שדרת הזיכרון והתקווה

השבוע ננטעה בקמפוס אוניברסיטת תל אביב שדרה לזכר חללי מפחמת ה-7 באוקטובר ולתקווה להשבת כל החטופות והחטופים בשלום. בטקס הנטיעה, שהתקיים ברחבת בניין גילמן, השתתפו פרופ' אריאל פורת, נשיא אוניברסיטת תל אביב, דניאל זילבר, יו"ר אגודת הסטודנטים והסטודנטיות, מרים ואהרון הבר, הוריו של רס"ר (במיל') זכריה פסח הבר ז"ל, דוקטורנט ומדריך בבית הספר למדעי הצמח ולאבטחת מזון בפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס' וייז וסתיו לוי, סטודנטית לאדריכלות בפקולטה לאמנויות ע"ש יולנדה ודוד כץ, שבן זוגה עידן שתיוי חטוף בעזה. קהילת הקמפוס הגיעה לחבק ולנטוע יחד את העצים והפרחים ולתלות סרטים צהובים להשבת החטופים כולם.

^{פרופ' אריאל פורת בטקס נטיעת השדרה}

"אנחנו מקווים שנטיעת השדרה תשמש כתזכורת לקהילת האוניברסיטה, הסגל והתלמידים, ליכולת שלכם לעזור בהגשמת חלומותיהם המגוונים של הנופלות והנופלים בכל תחומי הידע, וכך להבטיח המשכיות של ההישגים והחלומות שלהם"

״קשה להאמין שכבר עוד מעט יצוינו חמישה חודשים מה-7.10, יום שייזכר לנצח כאסון נורא למדינת ישראל ולעם ישראל", אמר פרופ' פורת. "הדבר הנורא שקרה הערב הנורא שאנו חשים גם כעם כמדינה ובאופן אינדיבידואל הוא כאב שלא חולף עם הזמן, והוא רק הולך וגדל במשך התקופה הזו. אם צריך תזכורת כואבת אנחנו מקבלים אותה כל יום. כולנו מייחלים לשובם של החטופים ולהחלמתם של הפצועים ולזה שיפסיקו להיהרג לנו חיילים וחיילות במערכה כאן. החורשה הזו מוקדשת לנרצחים ולנופלים, אבל יש בה גם סימן מסוים של תקווה לשובם של החטופים".

מרים הבר שיתפה בעשייתו של בנה, זכריה פסח ז"ל, שנפל בקרב בעזה ב-16 בינואר. זכריה, בן 32 בנופלו, היה בעל ואבא מסור מאוד לשלושה ילדים קטנים. "הדבר העיקרי בנפילתו היא אובדן אישי כבד למשפחה ולחברים שלו, אבל לא רק. הבחירה של זכריה בתחום בריאות הצמח ונושא המחקר שלו - גידול חיטה בתנאי בצורת, נבעה מהאהבה העמוקה שלו לארץ ישראל, לאדמת ישראל ולאנושות כולה. הוא בחר לעזור באבטחת מזון עקב שינויי האקלים הקשים שעוברים על כדור הארץ. אנחנו משוכנעים שהקולגות שלו באוניברסיטת תל אביב ימשיכו ויגשימו את חלומותיו המדעיים", אמרה מרים וריגשה את הקהל שנכח בטקס.

^{מרים הבר משוחחת עם חבריו וחברותיו ללימודים של בנה, זכריה הבר ז"ל}

"הדרך היחידה שבה תהיה לנו תקומה, כעם וכחברה בריאה, תתאפשר רק אם החטופים והחטופות יחזרו הביתה. אני מאמינה באור, בתקווה, בחיים וכולי תקווה ואמונה שיחד אנחנו נצליח לתקן את מה שעוד אפשר"

סתיו לוי, שבן זוגה עידן שתיוי חטוף בעזה, ביקשה לא להפסיק לעשות כל מה שניתן להשבת החטופים. "אתמול היה יום בחירות, וזה היה עבורי יום מטלטל ומצמרר, כי מאז ה-7 לאוקטובר הבחירה הבסיסית והקיומית לחיים עצמם נלקחה. איזו בחירה יש לעידן שלי עכשיו ולעוד 133 אזרחים שאיתו? הם לא יודעים אם ישרדו את הדקה הבאה. עידן שבוי בעזה 145 ימים בידי מפלצות, חושש לחייו ושרוי בפחד תהומי. האם היום יקבל מזון או מים? או שיצטרך לשרוד בלי? מתי יוכל שוב לעשות פעולה בסיסית כמו לדבר, אחרי ש-145 מותר לו רק ללחוש. הבחירה היחידה שחשובה כאן היום היא הבחירה באזרחים שמופקרים כרגע בעזה, הבחירה לקיים את החובה הבסיסית והמוסרית ביותר של מדינה לאזרחים שלה".

^{פרופ' פורת נוטע את העץ הראשון}

כל אחד מהדוברות ומהדוברים נטע עץ בשדרה, ומשתתפי הטקס שתלו בה פרחים ותלו סרטים צהובים. לבנו תמיד עם משפחות החללים והחטופים, וכולנו תקווה שכולם ישובו אלינו בשלום ובמהרה.

^{קהילת האוניברסיטה שותלת פרחים בשדרה לזכר חללי מלחמת ה-7 באוקטובר ובתקווה לחזרתם של החטופים הביתה בשלום}