RESEARCH

מחקר חדש וראשון מסוגו המבוסס על נתונים מהודו, שהוביל ד"ר רם פישמן מהחוג למדיניות ציבורית בפקולטה למדעי החברה ע"ש גרשון גורדון, יחד עם עמיתיו מאוניברסיטאות מובילות בהודו ומאבו דאבי, מעלה חשש כבד כי ההתחממות הגלובלית ומשבר האקלים עשויים לגרום לעלייה חדה בשיעורי האלימות בעולם. מממצאי המחקר עולה כי שיעורי הפשיעה יעלו ביחס ישר להתחממות הגלובלית, וכי על כל מעלה של עלייה מעל הממוצע לאותו יום, נרשמה עלייה של כאחוז אחד בשיעור הפשע האלים.

התחזית: חם ואלים

במסגרת המחקר, שהתבצע בפעם הראשונה במדינה מתפתחת, ניתנה לחוקרים גישה לנתונים מפורטים על תאריך ומקום התרחשותו של כל מקרה פשע שאירע במהלך שש שנים במדינה בהודו המונה אוכלוסייה של 70 מיליון איש, ולנתוני מזג אוויר יומיים. מדובר בנתוני עתק (Big Data), שמאפשרים שימוש בשיטות ניתוח סטטיסטיות מתקדמות כדי לבודד את הקשר בין מזג האויר לבין פשע באופן מדויק יותר משהיה אפשרי בעבר.

לדברי ד"ר פישמן, הניתוח הוכיח שבימים חמים יותר יש עליה חדה בשיעורי הפשיעה האלימה ועל כן לטענתו, בעקבות ממצאים אלו עולה חשש כבד כי התחממות גלובלית עשויה להשפיע מאוד גם על שיעורי האלימות בעולם. המחקר פורסם בעיתון Journal of Economic Behavior and Organization.

תמרור אזהרה לאנושות

"במחקר הוכחנו בצורה חד משמעית כי לשינויים במזג האוויר השפעה משמעותית על שכיחותם של פשעים מסוגים רבים, כולל פשעים אלימים, פשעים נגד נשים הכוללים אונס והטרדה, פגיעה במיעוטים אתניים ואלימות פוליטית ובין-דתית. הראינו שכל עלייה של מעלה אחת בטמפרטורה מעל הממוצע לאותו יום, גרמה באופן סיבתי לעלייה של כאחוז אחד בשיעור הפשע האלים", אומר ד"ר פישמן.

"בנוסף לכך, הצלחנו לראשונה להבדיל בין שני מנגנונים שונים ולהוכיח ששניהם משפיעים על התופעה: מנגנון מיידי, כנראה פיזיולוגי, שגורם להתנהגות אלימה יותר כשחם ומביא לעלייה בשיעורי הפשע באותו היום שבו יש עומס חום, וזהו דבר שמוכר גם ממדינות עשירות. לצדו פועל מנגנון איטי יותר, שגורם לפשעי רכוש (שוד וכו'), לעלות אחרי שמזג האוויר של עונה שלמה גורם לירידה ביבולים. שני אלה דוחפים אנשים לפשע."

"המחקר שלנו הוא עוד תמרור אזהרה בוהק, לכל מי שעוד היה צריך אותו, לגבי השלכותיו ההרסניות והמדאיגות של משבר האקלים", אומר ד"ר פישמן ומסכם: "ההשלכות האלה אינן עתידיות, הן כבר כאן איתנו ומכרסמות באושיות הקיום החברתי והאנושי. תוצאות ממחקרים מקבילים במדינות רבות כבר מראים תוצאות דומות, ואת האנליזה שביצענו עבור הודו ניתן להעתיק, תחת התאמות נדרשות כמובן, למדינות שונות ובהן גם למדינת ישראל. אני אופתע אם התוצאות יהיו שונות באופן מהותי".

המחקר בוצע על ידי ד"ר בועז המאירי מהתוכנית לגישור וניהול סכסוכים בבית הספר ללימודי חברה ומדיניות בפקולטה למדעי החברה ע"ש גרשון גורדון, בשיתוף עם ד״ר יוסי מערבי מהמרכז הבינתחומי הרצליה, ותמר גור מהאוניברסיטה העברית ומהמרכז הבינתחומי הרצליה. המאמר פורסם בכתב העת Frontiers in Psychology בדצמבר 2020.

"כשפרצה מגפת הקורונה, פרסמו רשויות וממשלות בכל העולם הנחיות למניעת הדבקה והתפשטות המחלה. עם זאת ברור כי יעילות ההנחיות מותנית בהיענות הציבור ובהקפדה על הכללים. לכן ביקשנו לבחון אם וכיצד משפיעים מאפייני אישיות מסוימים על החשש מהמחלה, וכתוצאה מכך על קיום ההנחיות על מנת להישמר מפניה", אומר אומר ד"ר מערבי.

"מגפה עולמית יוצרת תחושה של חוסר ודאות, ואנשים שונים מגיבים למצב החדש בהתאם למבנה האישיות שלהם. כך לדוגמה, אנשים בעלי אישיות נוקשה, עם צורך עמוק בסדר ברור ובהבניה, מתקשים להתמודד עם חוסר ודאות ולכן הם נצמדים להנחיות כעוגן, המגביר את הוודאות ואת השליטה במתרחש סביבם", מרחיב ד"ר המאירי ומסכם "בנוגע לקורבנות, ההסבר מורכב קצת יותר. אנחנו סבורים שאנשים בעלי אישיות קורבנית, שרואים עצמם כקורבנות במגוון מצבים וקשרים בין-אישיים, נוטים לפרש את המציאות כמאיימת ועומדים על המשמר מפני כל דבר שעלול לפגוע בהם, בין אם מדובר באדם אחר או במגפה גלובלית. לכן הם חוששים יותר מהמגפה ומקפידים על ההנחיות, כדי להישמר מפניה. הסבר נוסף קשור למאפיין אחר של האישיות הקורבנית: אנשים אלה נוטים לחוש עליונות מוסרית, ולפיכך הם מקפידים על הנחיות כדי להיות 'בסדר' וטובים יותר מאחרים. אנחנו מאמינים שהתובנות הנובעות ממחקר שלנו עשויות לתרום לניסוח מסרים שיגבירו את ההיענות להנחיות בקרב האוכלוסייה".

איך אפשר לסייע לנוער בסיכון לשמור, גם בימי הסגר, על מרקם חברתי ומסגרת חינוכית ראויה? עם פרוץ משבר הקורונה, ד"ר אורי לשמן מביה"ס לחינוך ע"ש חיים וג'ואן קונסטנטינר, הפעיל תוכנית חדשה בשם "מדברים בשירים", שמבוססת על מודל ותוכניות שעוסקות בקידום דיאלוג בעזרת מוזיקה, ומיועדת בדיוק למטרה זו. התוכנית, שמבוססת על חוויה מוזיקלית, פועלת גם להעלאת המודעות של בני הנוער ליכולותיהם, ומעודדת אותם לתמוך בזולת - במשפחה, בחברים ובאנשים נוספים מתוך הקהילה. 

מוסיקה, ללב היא חודרת

התוכנית, אשר הופעלה בשיתוף משרד החינוך, כללה כ-25 מרכזים לנוער בסיכון מרחבי הארץ, לרבות יישובים בחברה הערבית. במסגרתה הוקם אתר אינטרנט ייעודי, שאליו העלו בני הנוער את המוזיקה המועדפת עליהם בשילוב סיפוריהם האישיים. זאת כדי לאפשר להם לשתף ברגשות שלהם ובמה שעובר עליהם, לספק להם ולמוריהם תובנות וכלים לתמיכה ולעידוד, ובכך להפוך לקהילה תומכת ובונה. בני הנוער התנסו בתהליכי פתיחות וחשיפה, הקשבה עמוקה, הכלה של הזולת, אמפתיה ונתינה משמעותית, בעזרת שימוש ייחודי במוזיקה.

התוכנית כללה שני חלקים: חלק ראשון בשם "שירים בהשראה", שבו, באמצעות סדרת משימות, המשתתפים שיתפו מוזיקה ברשת עם חבריהם וצירפו לה את הסיפור האישי שלהם. החלק שני -"שירים במתנה", היה תהליך שבו המשתתפים והמשתתפות העניקו שירים ומסרים אישיים משמעותיים לחבריהם לקבוצה, לבני משפחותיהם ולאחרים שזקוקים לעידוד ותמיכה. כך, לדברי ד"ר לשמן, הם חוו את הערך החשוב של נתינה משמעותית ואת כוחה לשמח, לעודד ולחזק קשר.

"להיות הילדה שאני לא הייתי"

למעלה מאלף שירים מכל הסגנונות והז'אנרים הועלו במהלך פעילות התוכנית על ידי בני הנוער, בצירוף סיפורים אישיים והקדשות לחברים ולבני משפחה. אחת הצעירות שהשתתפו בתוכנית מספרת: "בחרתי שיר לאחותי, כי אני רוצה שהיא תגדל להיות הילדה שאני לא הייתי. אני רוצה שהיא לא תפחד להיות מי שהיא ותהיה הכי מאושרת שהיא יכולה להיות".

בעקבות הצלחת המיזם, משרד החינוך אף שלח מכתב הוקרה ותודה על תרומת התוכנית לנוער בסיכון בזמן קורונה. "ניתן ליצור קשר ודיאלוג בעלי משמעות בין אנשים בעזרת המוזיקה האישית שמשמעותית לכל אחד מהם, מבלי להיות מוזיקאי," אומר ד"ר אורי לשמן. "שיתוף של שירים אישיים בשילוב הסיפור האישי שקשור בהם, עשוי ליצור פתיחות וחשיפה משמעותית יותר מאשר לספר על עצמך רק במילים". בהמשך לפרויקט, בית הספר לחינוך עורך כעת מחקר מעמיק לתוכנית, ופתח השתלמות ייעודית חדשה עבור מורים של תלמידים בסיכון.

המודל והתוכניות לקידום דיאלוג באמצעות המוזיקה פותחו על ידי ד"ר אורי לשמן בשיתוף עם אביעד מיתר, חבר בחבר הנאמנים של האוניברסיטה, ואמנון הרציג.

^{ד"ר אורי לשמן}

"המשחק מאפשר שיח על רגשות שלא תמיד קל לדבר עליהם, ובכך הוא מחזק מאוד את הקשרים בין בני המשפחה." מסבירה פרופ' תמי רונן מהפקולטה למדעי החברה ע"ש גרשון גורדון באוניברסיטת תל אביב, מומחית בתחום הפסיכולוגיה החיובית, עם דגש על אושר בקרב ילדים ובני נוער. "גם אנשים שמתקשים להיפתח לומדים לנהל שיחות מעמיקות עם אלה היקרים להם מכול, ולפעמים הם מכירים זה את זה כפי שלא הכירו מעולם."  

גם הסלבס נרתמו

'רובובוס' מתרחש כביכול במציאות של שנת 2080, כאשר "כדור הארץ מנוהל על ידי רובוטים בעלי בינה מלאכותית". המשתתפים מבצעים מגוון משימות על מנת ללמד את רובובוס, מנהיגם הסקרן של הרובוטים, מהם רגשות אנושיים: כיצד להיות שמחים? כיצד להתמודד עם קשיים? כיצד להיות חברים? מהו קשר משפחתי? על מה אני מכיר/ה תודה? מה קשה לי? את מי אני אוהב/ת? מהם עלבון ופגיעה ואיך אפשר לסלוח? ועוד ועוד. 

בנוסף לאמצעים מסורתיים כמו לוח, קוביות וקלפי משימות, משולבת במשחק גם אפליקציה: המשתתפים סורקים קודים באמצעות טלפון חכם וצופים בסרטוני יוטיוב, שבהם ידוענים מספרים על ההתמודדות שלהם עם קשיים רגשיים. בין הידוענים שהתנדבו להשתתף בפרויקט: גל גדות, יובל המבולבל, ישראל קטורזה, רותם סלע, אסי עזר, מיה דגן ואבי נוסבאום.

בשבוע שעבר הושק המשחק לראשונה במחלקה האונקולוגית של מרכז שניידר, וזכה להצלחה מיידית. אם לילד חולה שבנה בן ה-8 מאושפז במחלקה, מספרת בהתרגשות: "הבן שלי עבר טיפולי כימותרפיה, והשיער שלו נשר. הוא כל כך התבייש. הוא חבש כובע כדי להסתיר את הראש, ופשוט סירב להסיר את הכובע. עד שבמהלך המשחק הוא צפה בסרטון של יובל המבולבל. יובל סיפר כמה הוא התבייש בקרחת שלו, עד שהבין שהיא חלק ממנו ולמד לקבל את עצמו. מאז הבן שלי הולך בגאווה, בלי כובע."

"זה משחק מקסים ומשעשע שמאפשר לילד להביע רגשות ותחושות שעקב המחלה קשה לו מאוד לבטא אותן בשיחה רגילה." אומרת שרה אדרי, אמו של יהונתן. "קיבלנו את המשחק בבוקר שהיה מאוד קשה ליהונתן ומיד אחרי שהוא התחיל לשחק מצב הרוח שלו השתנה מקצה לקצה. הוא החל לצחוק וליהנות, בעיקר כשהוא גילה שגם למפורסמים ול'סלבס' יש קשיים ומשברים ולא רק לו".

בעקבות הרגשות החיוביים

'רובובוס' כאמור מבוסס על מחקר מקיף שנערך באוניברסיטת תל אביב אשר בחן האם ילדים חולים סרטן והוריהם מסוגלים לחוש רגשות חיוביים במהלך התקופה הקשה של המחלה והטיפולים. המחקר נכתב כעבודת דוקטורט של ד"ר עירית שוורץ אטיאס, לשעבר מנהלת הסיעוד במחלקה לאונקולוגיה במערך ההמטו-אונקולוגי במרכז שניידר, וכיום סגנית בית הספר לאחיות במרכז הרפואי מאיר בכפר סבא, ובהנחיית פרופ' תמר קרוליק מהחוג לסיעוד בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב ופרופ' תמי רונן, הדקאנית היוצאת של הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב. בעקבות ממצאי המחקר וכנסים שנערכו עם הורים וילדים המחלימים מסרטן, פותח המשחק 'רובובוס', בעזרתו של אור ברנט, מומחה למשחוק מחברת אנטרופי לייעוץ ארגוני.

"המחקר שלנו התמקד בילדים חולי סרטן ובהוריהם, ובחן אם הם מסוגלים לחוש רגשות חיוביים במהלך התקופה הקשה של המחלה והטיפולים, ואילו משאבים – אישיותיים וסביבתיים - מסייעים להם לחוש ולבטא רגשות כאלה." מסבירה פרופ' רונן. "מצאנו שהמשאבים העיקריים המפחיתים את החרדה בעת ההתמודדות עם מחלה כה קשה הינם תקווה ותמיכה, וכי קיים קשר מהותי בין רגשות חיוביים של הורים לבין אלה של ילדיהם החולים."

אופטימיות זה שם המשחק

"עבדתי במחלקה האונקולוגית של המרכז הרפואי שניידר במשך 20 שנים," אומרת ד"ר שוורץ אטיאס, "בניגוד לדימוי הרווח, שמדובר במקום קשה וקודר, אנחנו חווינו את המחלקה שלנו כמקום מואר, רווי תקווה ואפילו שמחה. בעבודת הדוקטורט שלי ביקשתי לבחון את התופעה הזאת. במחקר ראיינתי 108 צמדים של ילד (בגילאי 19-7) והורה – כלומר בסך הכול 216 מרואיינים - ממחלקות אונקולוגיות לילדים בשלושה בתי חולים: שניידר, איכילוב והדסה עין כרם.

הממצאים היו מרתקים: מצאנו שילדים חולי סרטן והוריהם חווים פי 2 רגשות חיוביים – כמו שמחה, התרגשות, סקרנות וגאווה, לעומת רגשות שליליים – כמו עצב, כעס, תסכול ופחד. אישית אני מסבירה זאת בכך שהמחלה נותנת פרופורציות ומלמדת אותנו – חולים ומטפלים – להודות על מה שיש. עם זאת, כמה וכמה מרואיינים הודו לי על עצם העובדה ששאלתי וגרמתי להם להתבונן פנימה ולזהות את הצדדים החיוביים בחייהם. מכאן עלה הרעיון לפתח משחק קופסה משפחתי, נגיש ומהנה, שיעורר רגשות חיוביים ויסייע בהתמודדות עם רגשות קשים."

פרופ' רונן מסבירה: "למשחק יש מספר מטרות מוגדרות בהיבט הרגשי: מתן כלים ותרגול חשיבה חיובית ואופטימיות בקרב הילדים ובני משפחותיהם; זיהוי מקורות הכוח והחוזקות ככלי תומך להתמודדות עם המחלה ובכלל; יצירת שיח חיובי מקדם ותומך בין בני המשפחה לבין הילד; ופיתוח משמעות, מסוגלות עצמית וקבלה עצמית".

"יש לנו סיפוק עצום מכך שהצלחנו להעביר את התיאוריה של המחקר לפרקטיקה של משחק שבאמת עוזר לילדים ולמשפחות," אומרת ד"ר שוורץ-אטיאס. "כבר היום אנחנו מוצפים בפניות ממחלקות אחרות, מבתי חולים ברחבי הארץ וממטפלים במגוון תחומים. כולם מזהים במשחק פוטנציאל רב שיכול לסייע גם למטופלים שלהם. אני מאמינה שהמשחק יכול להתאים גם לבתי ספר רגילים ולילדים בריאים בכלל – כי מי מאיתנו אינו חווה קשיים ונדרש להתמודד עם אתגרים רגשיים? אני מקווה שבעתיד נוכל לספק את המשחק לכל מי שמבקש אותו ויכול להיתרם ממנו." היא מסכמת.

המעבדה של ד"ר בועז ברק מבית הספר סגול למדעי המוח ומבית הספר למדעי הפסיכולוגיה, חוקר נוירו-גנטיקה של הפרעות התנהגות, נמצאת על סף פריצת דרך מדעית, שתאפשר ללוקים בתסמונות הקשורות ליכולות חברתיות, לווסת התנהגות לרמות נורמליות, הן מצד החולים בתסמונת ויליאמס, שאצלם יש חברותיות יתר, ובתקווה שגם לאלו מהצד השני הסובלים מחסך בחברתיות, כפי שהיא מופיעה אצל הלוקים על הספקטרום האוטיסטי למשל.

מיאלין - מגן על סיבי העצבים וגם משפיע על האישיות

תסמונת ויליאמס היא תסמונת גנטית נדירה, הנגרמת בגלל הפרעה כרומוזומלית. "מדובר בחסר של 27-25 גנים בכרומוזום מסוים, שקיים אצל 95% מהלוקים בה", מסביר ד"ר ברק, שחוקר את הסיבות הגנטיות להפרעות התנהגות חברתית ספציפית, עם דגש על שתי תסמונות: אוטיזם, שם יש חסך בהתנהגות חברתית, ותסמונת ויליאמס. "מתוך 25 הגנים המדוברים יש גן שנקרא GTF2I, שלאחר הפגיעה בו מופיעה ההתנהגות החברתית המוגברת. אנחנו רצינו להבין מדוע חסר בגן הזה מוביל להתנהגות המוגברת הזו".

כדי לחקור את חשיבות הגן באזור מוחי מסוים ובאוכלוסיית תאים מסוימת, השתמש ד"ר ברק בחיית מודל, אשר הונדסה גנטית כדי להוות מודל לתסמונת. "במקום לפגוע בביטוי הגן בכל גוף העכבר, הינדסנו אותו כך שפגענו בגן זה באזורי מוח מסוימים בלבד אצל העכברים, וגילינו שפגיעה זו מספיקה כדי לעודד חברתיות יתר", הוא מספר.

"כעת רצינו לראות אילו מהגנים בקליפת המוח החיצונית של העכברים, באים לידי ביטוי אצל עכבר חולה לעומת עכבר בריא. לכן ערכנו לכל אחד מהם ריצוף גנטי. אצל העכברים החולים ראינו ירידה ברמת ביטוי גנים רבים, וגילינו ש-70% מהגנים שביטויים ירד בצורה משמעותית במוח של החיה החולה - קשורים למיאלין (מיאלין הוא החומר שעוטף ומבודד את הסיבים העצביים במערכת העצבים, כדי שיוכלו להעביר את הדחפים העצביים כהלכה, ובכך להוביל לתקשורת תקינה בין תאי העצבים במוח). כששכבת המיאלין אינה תקינה, מהירות ההולכה של האות החשמלי איטית יותר, הוא דועך ובעצם לא מגיע ליעדו, ואז יש פגיעה בתפקוד של תא העצב וכתוצאה מכך בתפקוד של אזורי המוח השונים".

כך גילתה קבוצת המחקר עדות ראשונה לכך שבתסמונת ויליאמס ישנה פגיעה בבידוד של עצבי המוח, וכתוצאה מכך - בתפקוד שלהם. "הוכחנו שיש ירידה בביטוי של גנים שקשורים במיאלין, וגילינו שמספר התאים שמייצרים מיאלין קטן יותר בקרב חיות המודל לתסמונת, ובדגימות מוח שנלקחו מאנשים שסבלו מהתסמונת ונפטרו. פגיעות אלה מובילות לפגיעה בעובי המיאלין, שהוא דק יותר ופחות פונקציונלי. כל אלו גורמים לבעיית מוליכות עצבית ולפגיעה בהתנהגות מוטורית, שידוע שהיא נפגעת כשיש פגיעה במיאלין".

^{חתך רוחבי של שלוחת תא העצב (אקסון) אשר עטופה בשכבת מיאלין (בשחור), במוח עכבר המודל (צילום מיקרוסקופ אלקטרוני: ד"ר בועז ברק)}

"לנרמל" את תהליך ייצור המיאלין

משגילו מה לקוי אצל החולים בתסמונת ויליאמס, הבינו החוקרים שהפגיעה במיאלין בתסמונת ויליאמס דומה למצב הקיים אצל חולי טרשת נפוצה (אך הנובע מסיבות שונות), שם הגוף חושב שהמיאלין הוא גוף זר ותוקף אותו. "החלטנו לתת תרופות שניתנות בטרשת נפוצה כבר 20 שנה ומוכחות כבטוחות וטובות, לאנשים עם תסמונת ויליאמס".

החוקרים נתנו לעכברים תרופה שמשפרת את המוליכות העצבית, ותרופה נוספת שמגבירה ייצור של מיאלין. שתי התרופות מאושרות ע"י ה-FDA. הן ניתנות באופן שיטתי לחולי טרשת נפוצה במטרה לעכב את התפתחות המחלה, ונחשבות לבטוחות.

"למרבה השמחה התרופות שיפרו את המוליכות העצבית ואת ההתנהגות החברתית והמוטורית של עכברי המודל לתסמונת", אומר ד"ר ברק ומוסיף "כעת אנחנו בפתחם של ניסויים קליניים גם בבני אדם, שייקחו חלק בניסוי במשך שלושה חודשים, בשיתוף עם פרופ' דורון גוטהלף, פסיכיאטר ילדים מהמרכז הרפואי שיבא. מדובר בתרופה שמדרבנת תאים מייצרי מיאלין לעשות את עבודתם, מה שלא קורה באופן טבעי אצל הלוקים בתסמונת ויליאמס וגם אצל חולי טרשת נפוצה, ואנחנו מקווים שהיא "תנרמל" את תהליך ייצור המיאלין בגוף החולים".

ד"ר ברק מקבל פניות קורעות לב של הורים לילדים הלוקים בתסמונת מכל העולם, אשר מבקשים לקבל את התרופה ולהשתתף בניסוי. "מצד אחד זה קשה, כי הרי אי אפשר לקבל את כולם, ומצד שני זה אחד הדברים שמדרבנים להמשיך ולעבוד על המחקר ולמצוא את הפתרון לתסמונת המורכבת הזו".

לשאלה האם בעקבות הגילוי יהיה אפשר 'לשחק' עם רמות הגן, כדי להשפיע על ההתנהגות החברתית, ולתת למי שיחפוץ בכך 'מנת אהבה', עונה ד"ר ברק בחיוך "ללא ספק, מדובר בדיון פילוסופי מורכב, שהרי יש גם מי ששואל 'מי אמר שילד הלוקה בתסמונת היה רוצה שירפאו אותו מזה?'"