סיכון מחושב: קיצוץ בסיגריות מפחית סיכונים

קיימים אינספור מחקרים המצביעים על התועלות העצומות שבהפסקת העישון: ירידה בסיכון למחלות שונות, הארכת תוחלת החיים ושיפור איכות החיים. אך אנשי מקצועות הבריאות מודים כי הדרך להפסקת העישון היא לעתים ארוכה וקשה, ורק אחוז קטן מהמעשנים מצליחים להגיע אל סופה.

"רופאים פוגשים מדי יום במטופלים שאינם יכולים או אינם רוצים להפסיק לעשן", אומרת ויקי מאיירס, חוקרת  מבית הספר לבריאות הציבור בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל-אביב. "כדי להתמודד עם המציאות בשטח בחרו מאיירס ועמיתיה, ד"ר יריב גרבר ופרופ' אורי גולדבורט, לבחון את רמות השרידות ותוחלת החיים של מעשנים שהפחיתו את מספר הסיגריות, אך לא חדלו לעשן. הנתונים שעמדו לרשות החוקרים כיסו תקופה ארוכה במיוחד של 40 שנה.

השיפור הגדול ביותר נמצא כצפוי אצל מעשנים שחדלו לחלוטין לעשן – ירידה של 22% בסיכון לתמותה מוקדמת בהשוואה למעשנים שלא שינו מהרגלם. עם זאת, גם מעשנים שרק הפחיתו את כמות הסיגריות, נהנו מירידה משמעותית של 15% בסיכון. ממצאים אלה מראים כי הפחתה בעישון מהווה בהחלט אסטרטגיה ראויה לצמצום סיכונים. מאיירס מציינת שהתועלת הגדולה ביותר מן ההפחתה נרשמה בקרב מעשנים כבדים.

המחקר מאוניברסיטת תל-אביב פורסם בכתב העת American Journal of Epidemiology.

מעשנים פחות ומאריכים את החיים   

כדי לבחון את השפעת ההפחתה בעישון לאורך זמן הסתמכו החוקרים על נתונים מן המחקר הישראלי על מחלת לב איסכמית, שהחל בשנת 1963 והקיף 4,633 גברים – כולם עובדים ומעשנים באותה עת. המשתתפים, שגילם הממוצע היה אז 51 , רואיינו בנוגע להרגלי העישון שלהם בתחילת המחקר, ושוב כעבור שנתיים, ב-1965. אחר כך נערך מעקב אחר אחוזי התמותה בקרבם לאורך 40 שנה.

בראיון הראשון חולקו המשתתפים לארבע קטגוריות על פי מספר הסיגריות שעישנו ביום:   0, 10-1, 20-11, ו-21 ומעלה. בראיון השני ציינו החוקרים אם במהלך השנתיים שחלפו המרואיין הפחית, הגביר או שמר על רמת העישון, או הפסיק לעשן. הפחתה או הגברה הוגדרו כתזוזה בקטגוריה אחת או יותר.

באופן בלתי מפתיע התברר כי אלה שהפסיקו לעשן נהנו מהשיפור הגדול ביותר – ירידה של 22% בתמותה הכוללת. אצל מעשנים שהפחיתו את כמות העישון וירדו בקטגוריה אחת או יותר נמצאה ירידה של 15% בסיכון לתמותה בכלל, וירידה של 23% בסיכון למוות ממחלת לב. בנוסף מדדו החוקרים את שרידותם של משתתפי המחקר עד גיל 80. הם מצאו כי מי שחדל לעשן נהנה מסיכוי מוגדל ב-33% להגיע לגיל 80, ואילו אצל המפחיתים גדל הסיכוי ב-22%.

המחקר של הצוות מאוניברסיטת תל-אביב הוא מהבודדים שמתייחסים גם להפחתה בעישון, ולא רק להפסקה מוחלטת, ולדברי מאיירס ממצאיו מעידים באופן ברור כי עדיף להפחית מאשר לא לעשות דבר. "רבים מהמחקרים בוחנים שינויים לטווח קצר", היא אומרת, "אך כדי להוכיח את השפעתה החיובית של ההפחתה נדרש מעקב לאורך שנים רבות, מכיוון שהנזק שגורם העישון ותהליך ההחלמה ממנו אורכים זמן רב".

אף פעם לא מאוחר מדי

אחת המסקנות החשובות ביותר של המחקר היא שאף פעם לא מאוחר מדי לשנות את הרגלי העישון. משתתפי המחקר המקורי, שהיו בממוצע כבני 50 בתחילתו, יכלו עדיין להפסיק או לצמצם את העישון, וליהנות מתוצאות המאמץ לטווח הארוך. "אופציית ההפחתה שנויה במחלוקת, כי חלק מאנשי מקצועות הבריאות סבורים שהיא מחלישה את המסר שחייבים להפסיק לעשן. גם אנו ממליצים יותר מכל על הפסקת העישון, ועם זאת הוכחנו כי כאשר לא ניתן להפסיק, הפחתת העישון אף היא אסטרטגיה שמצמצמת סיכונים. לפיכך אנו ממליצים למעשנים לנקוט בכל צעד שהוא אפשרי מבחינתם, כדי לשפר את בריאותם לטווח הארוך," מסכמת מאיירס.