תגלית היסטורית לחוקרים מאוניברסיטת תל-אביב: מכרות המלך בפארק תמנע - מימי המלך שלמה

מחזירים עטרה ליושנה

משלחת ארכיאולוגית של אוניברסיטת תל-אביב בראשות ד"ר ארז בן יוסף הפריכה קונצנזוס מדעי בן כמעט 50 שנה, שייחס את מכרות המלך שלמה לממלכת מצרים. תיארוך בפחמן 14 של ממצאים חדשים שגילתה משלחת החפירות בבקעת תמנע, מוכיח שהפעילות במכרות הנחושת הגיעה לשיאה במאה ה-10 לפנה"ס, כלומר בימי ממלכת ישראל המאוחדת של דוד ושלמה. בכך החזירה המשלחת עטרה ליושנה, ואת מכרות המלך שלמה חזרה למלך שלמה.

שיטת תיארוך פחמן-14 היא שיטת תיארוך רדיומטרי, מהמדויקות ביותר להערכת גילם של ממצאים גאולוגיים וארכאולוגיים אורגניים. השיטה מבוססת על ידיעת קצב הדעיכה הרדיואקטיבית של איזוטופים טבעיים, ושיעורו של קצב זה בעת המדידה.

"מי שמבקר היום בפארק תמנע מבקר בפארק מצרי, עם שני פסלים של מצרים קדמונים בכניסה", צוחק ד"ר בן יוסף. "אבל צריך לזכור שעד שנות ה-60 כל תמנע נקראה 'מכרות המלך שלמה', כפי שקבע הארכיאולוג המיתולוגי נלסון גליק עוד בשנות ה-30. התפיסה הזאת השתנתה באחת אחרי שבנו רותנברג חשף מקדש לאלה המצרית חתחור. רותנברג היה ארכיאולוג מצוין, אך לא עמדה לרשותו הטכנולוגיה לתארך ממצאים בפחמן 14, אז הוא אוטומטית ייחס את כל שאר האתרים והפעילות בתמנע לימי הממלכה החדשה במצרים – מסוף המאה ה-14 ועד למחצית הראשונה של המאה ה-12 לפנה"ס. הממצאים החדשים שלנו מתארכים את מפעל הנחושת האדיר, בן מאות הכבשנים ואלפי המכרות, לימי המלך דוד והמלך שלמה במאה ה-10 לפנה"ס".

הוכחה חיה בגלעינים

התוצאות החדשות מתבססות על תיארוך בפחמן 14 של אחת-עשרה דוגמאות קצרות-חיים – עשרה גלעיני תמרים וחרצן זית אחד – מבין מאות רבות של זרעים ועצמות שנחפרו באתר "גבעת העבדים". הגבעה, שנמצאת במרכז הבקעה ובסמוך למקדש חתחור ול"עמודי שלמה", נסקרה לראשונה על ידי נלסון גליק. גליק קרא לאתר "גבעת העבדים" מתוך הנחה שהחומה המקיפה את הגבעה נועדה לכלוא את העבדים שעסקו במלאכה הקשה. אחרי חשיפת מקדש חתחור, משלחת הערבה בראשות בנו רותנברג תארכה את גבעת העבדים לימי הממלכה החדשה במצרים – אך לא חפרה באתר עצמו. כך קרה שגבעת העבדים נותרה כאבן ללא הופכין עד לחפירות החדשות של אוניברסיטת תל-אביב, שהחלו ב-2012.

11 הזרעים שנחפרו מגבעת העבדים נשלחו למעבדת התיארוך הרדיומטרי של אוניברסיטת אוקספורד, שם נקבע כי עיקר הפעילות באתר התרחשה במאה ה-10 לפנה"ס – ללא כל עדות לפעילות בימי הממלכה החדשה במצרים. תגלית זו מצטרפת לתגלית קודמת של בן יוסף וצוותו, שהראו כי אתר 30 – אחד ממחנות התכת הנחושת הגדולים בבקעת תמנע – לא היה מיושב לפני שלהי המאה ה-12 לפנה"ס, וכי שיא הפעילות במחנה היה במאות ה-10 וה-9 לפנה"ס, ובמיוחד בעשורים החופפים לימי ממלכת ירושלים המאוחדת.

מי הפעיל את מכרות המלך שלמה?

"כמובן, אין כל עדות לכך שדוד או שלמה נכחו באתר", מבהיר ד"ר בן יוסף. "גם לא מצאנו כלי חרס מירושלים באתר, וגם זה בסדר. הלוא גם אם מקבלים את הסיפור המקראי כלשונו, הישראלים הם לא אלה שמפעילים את המכרות. במקרה הזה הסיפור המקראי עולה בקנה אחד עם התרבות החומרית שנמצאה בגבעת העבדים, תרבות שמצביעה על חברה מקומית – ככל הנראה גרעין קדום של הממלכה האדומית – שהיתה כפופה לירושלים אחרי מסע הכיבושים של המלך דוד. אני מעריך שישב שם חיל משמר מטעם ירושלים שפיקח, הגן וגבה מס מהאדומים".

ד"ר בן יוסף מספר שרוב האתרים בבקעת תמנע הפסיקו לפעול לקראת סוף המאה ה-10 לפנה"ס, כלומר בעת מסעו הצבאי של שושנק הראשון מלך מצרים, המזוהה עם פרעה שישק המקראי. "חמש שנים אחרי מות שלמה יוצא שישק לירושלים ומטיל עליה מס, ופתאום אנחנו רואים שינוי דרמטי במכרות שלמה. בשעה שאתרים רבים ננטשים, אלה שהוסיפו לעבוד החלו לעבוד בטכנולוגיה חדשה, מתקדמת ויעילה בהרבה. נראה אם כן שהפרעונים לא רצו בהרס תעשיית הנחושת בערבה, אלא להפך – בניצול יעיל של המחצבים המקומיים ובהפיכתה של מצרים ליעד מסחר מועדף".