לא רק מקצוע, אלא שליחות

קרוב ל-200 בוגרים של ביה"ס לרפואה ע"ש סאקלר וביה"ס לרפואת שיניים ע"ש מוריס וגבריאלה גולדשלגר קיבלו לאחרונה את התואר שלהם, בטקס שנערך ב-7.6.17 אצלנו באוניברסיטה.

הבוגרים והבוגרות (המהוות כ-60% ממקבלי התואר) קיבלו את ברכת הדרך מדקאן הפקולטה, פרופ' אהוד גרוסמן, שבירך אותם על ההישג, אך הדגיש שהעבודה הקשה עדיין לפניהם, וביקש מהם לקחת איתם בדרכם המקצועית את ה-"אני המאמין" של הפקולטה:

"לא מספיק להיות רופאים מצוינים, אלא חשוב שתהיו אנשים מצוינים. תזכרו שהרפואה דורשת מסירות, מקצועיות, ענווה וחשוב שתראו את האדם כולו ולא רק דרך מחלתו.  במקרים רבים, לא לעשות כלום ורק להקדיש מזמנכם. להקשיב לחולה, לתת לו תמיכה, חמלה ועידוד יכולים להיות התרופה הטובה ביותר. אל תשכחו להגיש עזרה לכולם ללא קשר לגזע, למין, או לכל קריטריון אחר. חשוב לראות ברפואה לא רק מקור ההכנסה אלא שליחות."

סיפורו של המטופל

לצד תעודות הדוקטורט, קיבלו הבוגרים המצטיינים את ספרה של ד"ר לימור שריר: "הרהורים על ספרות ורפואה - דילמות ביחסי רופא-חולה". ד"ר שריר, רופאה וסופרת, היא בוגרת הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, ומשנת 2010  גם מעבירה בפקולטה את הקורס "ספרות ורפואה", פרי יוזמתה. במסגרת מפגשי הקורס זוכים הסטודנטים להיפגש עם סופרים, משוררים ואנשי הגות המקריאים מיצירתם. למפגשים מצטרפים גם רופאים בכירים המגיבים לקטעים המוקראים, מנקודת המבט שלהם כרופאים מנוסים. יחד עם הסטודנטים מתפתח דיון מעמיק ומפרה על עולם הרפואה, יחסי חולה-רופא והקשר בין רפואה וכתיבה. השנה הגיעו למפגשים כותבים מוכרים ומוערכים כגון חיים גורי, עמוס עוז, א.ב יהושע ודן בניה סרי.

מטרת הקורס, מלבד העשרה ועניין, היא להשאיר חותם על הסטודנטים המצטרפים למקצוע הרפואה, כזה שידגיש את חשיבותה של האנושיות בקשר המיוחד שבין הרופא לחולה.

"הניכור האפשרי בין הרופא למטופל והקשיים שביצירת קשר אנושי מעמיק במפגש שכזה הם תופעה כלל עולמית. לכן מתגברת כיום בעולם הנטייה להחזיר את משמעות מקצוע הרפואה במונחים של "היות אדם". אחת השיטות ליישום מהלך זה מתבססת על פיתוח הדיאלוג רופא-חולה באמצעות לימוד מדעי הרוח בבתי הספר לרפואה," מספרת לנו ד"ר שריר. "הגישה הנרטיבית והרפואית כאחד מדגישות שסיפורו של החולה חיוני לטיפול בו."

לקורס יש כמה מטרות. ראשית, ליצור אצל הרופאים לעתיד מודעות לנרטיב, או לסיפור, של המטופל. סיפורו של המטופל - כיצד הוא עצמו חווה את המחלה ומהם התסמינים שהוא סובל מהם במפגש הרפואי, הוא מעין הצהרה על חוויית חייו העכשוויים, החוברת לנתונים שעליהם ניתן להתבסס כדי להגיע לאבחנה ולטיפול . שנית, החשיפה אל עולם היצירה והספרות מפתחת את הכושר להתבונן באדם מפרספקטיבה רחבה ושלמה יותר. בעזרת טקסטים ספרותיים לומדים הסטודנטים להבין ולהתעמק ברגשות ובתחושות אנושיים ולהיות ערים לכאבו של אדם ולסבלותיו. וזה, לדבריו של פרופ' גרוסמן, האתגר הגדול שעומד בפני הבוגרים הטריים של בית הספר לרפואה.