הישג כפול לעידו ויסמן בפסטיבל הקולנוע דוקאביב 2022

הישג כפול לעידו ויסמן, בוגר בית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש בפסטיבל הקולנוע דוקאביב: הוא זכה עם סרטו "מותו של לוויתן" בפרס הצילום הטוב ביותר, ובמקום השני בתחרות הסרט הטוב ביותר בקטגורית הסטודנטים. השופטים ציינו כי הפרסים ניתנו לו על צילום חכם ומדויק, שלוקח את הסרט למקומות פואטיים ומוסיף רבדים עמוקים לסיפור, על מציאת יופי ומשמעות בפינה עגומה של המציאות בימינו ועל היכולת לקחת סיפור חדשותי ולהפוך אותו למשל קולנועי על החיים והמוות כמו המפגש האכזרי בין בני האדם לסביבתם.

הסרט ״מותו של לוויתן״, מספר על גופת לוויתן שנשטפה ב-2021 אל חוף ניצנים.  על רקע התיעוד של במאי הסרט את המפגש האנושי עם הגווייה, נשמעים קולותיהם של מספר אנשים שנכחו במאורע הנדיר. מתוך מאגר התגובות עולות מחשבות הנוגעות בדיאלוג המתקיים בין החיים למוות. 

ויסמן הודה לוועדת הפרס על הזכייה המרגשת וסיפר: "אני נרגש מאוד מהמעמד. זהו סרט שהולך מהכללי אל האישי וככזה הוא גם מאוד חשוף מבחינתי. העובדה שהסרט התקבל כך על ידי השופטים, בשילוב התגובות המרגשות שאני מקבל מהצופים, מלמדות אותי שגם לרגש פרטי יש הד אוניברסלי". 

הסרט הזוכה הופק כחלק מפרויקט אקו-דוקו שהוקם לפני כשנה בביה"ס לקולנוע וטלוויזיה, בשיתוף מרכז השל לקיימות, בהובלת נטעלי בראון, במאית קולנוע וחברת סגל בכיר, ואשר הפך לחממה ליצירת סרטים קצרים העוסקים בהיבט האנושי והאישי של משבר האקלים.

"משבר האקלים כבר כאן ועתיד להשפיע על חיינו וחיי ילדנו ללא היכר. זהו האתגר המשמעותי ביותר העומד לפתחנו, ברמה המקומית והגלובלית. בחרנו להקדיש סדרת סרטים לנושא זה, מתוך אמונה שהקולנוע הדוקומנטרי, כמראה של המציאות, הוא בין השאר גם כלי נרטיבי חשוב לשינוי תודעה", אומרת נטעלי בראון.

בפסטיבל הדוקואביב 2022 היו זוכים נוספים של האוניברסיטה:

במסלול מדיה דיגיטלית:

בין הנגב לגליל / יונתן נבו

תחרות NEXT דוקאביב - אירוע פרזנטציות קצרות של יצירות תיעודיות מסוג אחר.

דיוקן של אזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב, המורכב מאנימציית דו-מימד על גבי שיחות מצולמות עם האנשים השוהים בו. יחד איתם, אנו נזרקים לקרביים של הרחוב ולתחושות הקיצוניות המכתיבות את חייהם, במרדף בלתי פוסק, בעולם בלי יום ובלי לילה.

פעמונים סגולים / דניאל רומאנייב

זכה במלגת הצטיינות לסטודנטים ע''ש משה לב בתחום העריכה.

דני, בן לעולים ממוסקבה, התבייש במשך כל ילדותו במשפחתו. כעת, במלאת 30 שנים לעלייתם ארצה, הוא מחליט לשמוע את סיפורם של בני משפחתו וללמוד על חוויית העלייה שלהם ועל מוצאו. דרך ראיונות איתם וקטעי אנימציה הוא מתחבר לסיפורם ומשחזר אותו, דרך נקודת מבטם של שלושה דורות שונים לחוויית העלייה.