על פילים ואנשים
לכבוד יום הפיל העולמי ניסינו להבין את הקשר המורכב ועתיק היומין בין בני האדם לבעלי החדק האינטליגנטים
לנו, בני האדם, ולפילים יש המון מאפיינים משותפים:
בעשורים האחרונים הולכת ומצטמצמת אוכלוסיית הפילים באפריקה ובאסיה. ברשימה האדומה של האיגוד הבינלאומי לשמירת הטבע (IUCN) שנוסדה בשנת 1964, ומהווה מלאי מקיף ביותר של מצב השימור העולמי של מינים ביולוגיים, מקוטלגים ידידנו בעלי החדק כמין בסכנת הכחדה. יש המעריכים שמספרם הכולל בעולם עומד על לא יותר מ-500 אלף פרטים. מיני הפילים החיים כיום הם פיל סוואנה אפריקאי, פיל יער אפריקאי ופיל אסיאתי, כשהסיבה המובהקת ביותר לצמצום אוכלוסייתם היא צייד בלתי חוקי לשם הפקת שנהב מהחטים שלהם.
יום הפיל העולמי שמצוין מדי שנה ב-12 לאוגוסט מוקדש לשימור ולהגנה על פילי העולם. היוזמה שהועלתה בשנת 2011 על ידי צמד קולנוענים קנדיים וקרן ממשלתית בתאילנד, תפסה תאוצה וכיום נתמכת על ידי למעלה מ-65 ארגוני חיות בר ממדינות ברחבי העולם.
"הפילים הם אלו שנתנו לנו חיים במשך שני מיליון שנים", מסביר פרופ' רן ברקאי, ראש החוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל אביב, החוקר את יחסי הגומלין התרבותיים והביולוגיים שבין האדם והפיל מזה מיליוני שנים. "הם מצויים היום במצב מאוד קשה. אנחנו צריכים לזכור שהם אלה שאפשרו את קיומו ושגשוגו של המין האנושי בתקופות קדומות, ועל כן יש לנו חוב גדול כלפיהם, וגם אנחנו צריכים לתת להם לחיות".
היסטוריה של תלות הדדית
"פילים וממותות היו בעלי חיים מרכזיים מאוד בעולמם של בני אדם קדומים", מסביר פרופ' ברקאי. "מאז ומתמיד נמשכו בני אדם לפילים וחלקו איתם בתי גידול משותפים לפרקי זמן ארוכים מאוד". הרומן בין הפיל לאדם החל לפני כשני מיליון שנים עם הופעת ההומו ארקטוס (האדם הזקוף), שהוא למעשה האב הקדמון הישיר של בני האדם. "הוא היה הראשון שצד באופן שיטתי. פרופורציות הגוף המודרניות שלו ונפח המוח הגדול שלו דרשו כמות קלוריות גדולה יותר. פילים וממותות סיפקו לו חבילת קלוריות אופטימלית – שילוב אידיאלי של שומן ובשר, וארוחות משביעות ומקיימות עבור שבט שלם למשך שבועות".
בתמונה: פרופ' רן ברקאי מחזיק חוליה של פיל קדום מלפני כ-350 אלף שנים, מהאתר לה פולדררה שבאיטליה
אך פילים היוו לא רק מקור מזון, אלא גם תפסו מקום מרכזי בתרבות האנושית ובקוסמולוגיה של האדם הקדום. בני האדם ראו בהם שותפים לקיומם בעולם, והתייחסו אליהם כאל בעלי חיים עם אישיות מפותחת, מעין ישות אחות לעולמם שלהם. לא מעט – בזכות הדמיון שביניהם. "האדם הקדמון הקפיד לשמור על כללים ברורים בנוגע לאופן השימוש שעשה בפילים. ולכן, למרות שנאלץ לצוד אותו לצרכיו הקיומיים, הוא עשה זאת באופן מושכל והקפיד להשתמש בכל חלקי הפיל: הוא יצר כלים, תליונים, חרוזים ופסלונים מעצמותיו ומהשנהב שלו, בנה מבנים מעצמות הממותה ולמעשה גר בתוכה, וצייר אותם בציורי המערות שלו". מערך יחסים מורכב זה מלמד על מסורת ארוכה של קיום משותף של בני אדם ופילים.
כיום נותרו פילים רק ביבשות אפריקה ובאסיה. קשה לומר מה בדיוק צפוי לקרות אם תיכחד אוכלוסיית הפילים מעל פני האדמה. ההיסטוריה כבר הוכיחה שהיעלמות הפילים כפתה על בני האדם שינויים אנטומיים והתנהגותיים: לפני כ-400 אלף שנים נעלמו הפילים מאזור ישראל והלבנט, וטיפוס אנושי חדש הופיע - האדם המודרני, שהביא איתו תרבות צייד חדשה, כלים חדשים וטכנולוגיה של שימוש באש.
עם זאת, דבר אחד ברור: המערך האקולוגי ייפגע וישתנה. "לבני האדם יהיה חסר שותף מאוד משמעותי שליווה אותו במשך שני מיליון שנים", מסביר פרופ' ברקאי. "האדם היה תלוי בפילים והשכיל לצוד אותם רק כשהיה צורך בכך. הוא הצליח לשמר את אוכלוסייתם במשך מיליוני שנים. קיומו היה תלוי באופן מהותי בכך שהם יהיו סביבו. לכן יש משהו מאוד חשוב בקשר שבינינו לבין הפילים, אפשר אפילו לקרוא לזה חוב על עצם קיומנו. הבהלה לשנהב הביאה צייד חסר אחריות ומאיימת על המשך קיומם של ידידנו הפילים ואני סבור שעלינו לדאוג לכך שהם יישארו על פני כדור הארץ".
לצפייה בהרצאתו של פרופ' רן ברקאי: "אדם ופיל: זיכרון רחוק"
כתבות נוספות
