אפשר לקרוא לבעיה זו בשמות שונים כמו: רגישות יתר של דרכי הנשימה, תגובתיות יתר של דרכי הנשימה, אלרגיה של דרכי הנשימה, ברונכיטיס, ברונכיוליטיס, ברונכיט ספסטית, סטרידור, דלקות ריאות חוזרות, נזלת שנכנסת לריאות ועוד שמות רבים. השם לא חשוב, מה שחשוב הוא שלא צריך לתת למצב זה להמשך. אפשר להשתלט על השיעול הממושך בקלות אם נותנים לילד את הטיפול הנכון.
היום ניתן לשלוט שליטה מלאה על מחלת האסתמה של הילדים. יש טיפול תרופתי טוב למחלת האסתמה ולהתקפי האסתמה בילדים.
כדי לשלוט במחלה צריך להכיר אותה ואת דרכי הטיפול בה. לפני הגעתו של ילד למרפאתי בפעם הראשונה הוריו מתבקשים לצפות בסרט ההדרכה על המחלה ובה פרטים על מחלת האסתמה והטיפול בה. תוך צפייה בווידאו ההורים מקבלים תשובות לשאלות רבות הקשורות באסתמה: מה קורה בריאות בזמן התקף, למה הילד מצפצף או משתעל, מה לעשות כדי למנוע את הופעת השיעול והצפצופים, איך להחליט שמדובר בהתקף של אסתמה, מה לעשות כשמחליטים שיש התקף, מה עושות התרופות, מהם סטרואידים בכדורים או בסירופ ומהם סטרואידים נשאפים, האם יש קשר לתורשה, מתי המחלה עוברת ושאלות נוספות.
במידה והרופא המטפל לא מביא את הילד שלכם למצב שבו הוא לא משתעל בכלל, וכאשר ההורים לא מצליחים להשתלט על ההתקפים של הילד מומלץ לפנות ליעוץ אצל רופא מומחה במחלות דרכי נשימה בילדים, שיאבחן מה יש לילד ויתן לכם הדרכה כיצד לטפל נכון בילד.

אצל ילדים מעל גיל חצי שנה הסיבה העיקרית לשיעול ממושך קשורה ברגישות יתר של דרכי הנשימה.
אפשר לקרוא לבעיה זו בשמות שונים כמו: רגישות יתר של דרכי הנשימה, תגובתיות יתר של דרכי הנשימה, אלרגיה של דרכי הנשימה, ברונכיוליטיס, ברונכיט ספסטית או אסתמה. השם לא קובע מה שחשוב הוא שצריך לדאוג לכך שהשיעול הממושך יפסק, לפני שהמצב יתפתח להתקפים קשים יותר.
יש היום טיפול מצוין היכול להפסיק שיעול, ובהמשך למנוע את הישנות השיעול. מאחר ויש ברשותנו טיפול שאינו מזיק אין הצדקה לתת לילד להמשיך להשתעל.
ילד שמשתעל הרבה צריך להגיע לרופא מומחה שיאבחן אצלו את הסיבה לשיעול, ויציע לו טיפול המתאם למצב מחלתו.

ילד שמשתעל יותר מ-3 שבועות רצופים, או ילד שהיו לו יותר מ-3 אירועי שיעול ממושכים וילד שהיה לו פעם אחת אפילו צפצופים בריאות, סובל מאסתמה של ילדים.
אפשר לקרוא למחלה זו בשמות רבים אחרים: ברונכיט, ברונכיוליטיס, ברונכיט ספסטית, קוצר נשימה, סטרידור, אלרגיה, רגישות יתר של דרכי הנשימה, תגובתיות יתר של דרכי הנשימה, דלקות ריאות חוזרות, נזלת שנכנסת לריאות ועוד. כל השמות האלו הן צורות שונות של אותה מחלה שצריך לקרוא לה "אסתמה של ילדים". לא מדובר על אסתמה שתמשך כל החיים, מחלה זו חולפת כמעט בכל המקרים בגיל הילדות. למחלת האסתמה של ילדים יש טיפול טוב (ראה תשובה בהמשך) המאפשר לילד להיות בריא למרות האסתמה שלו. בילדים אין בדיקות מיוחדות שמאפשרות לקבוע את האבחנה של אסתמה בילדים. הסיפור הקליני (אירועי שיעול חוזרים או צפצופים) והתגובה הטובה לטיפול קובעים ומאשרים את האבחנה.

מאחר ובילדים הגורם העיקרי להתקפים הוא הצטננות, מניעת ההצטננות חשובה ביותר. דרכים נוספות למניעת התקפי האסתמה ראה בסרט ההדרכה באתר. לאסתמה של ילדים יש טיפול תרופתי יעיל ביותר שמאפשר להשתלט מהר על כל התקף, ויש טיפול מונע שמונע את הישנות ההתקפים.

טיפול בהתקף
ילד שיש לו התקפים המגיבים טוב לטיפול התרופתי עם רווחים של חודש ויותר בין התקף להתקף, יכול לקבל טיפול רק בזמן התקפים.
הטיפול בהתקף מבוסס על שימוש משולב בשתי קבוצות של תרופות: תרופות שפותחת את דרכי הנשימה (כמו ונטולין, בריקלין, טרבולין), ותרופות השומרות את דרכי הנשימה פתוחות (כמו פליקסוטייד, בודיקורט, קיוואר).
כדי להצליח בטיפול צריך לדעת: איך להשתמש נכון במשאפים ובספייסר, איך לתת נכון את הטיפול באינהלציות, איך להחזיק נכון את הילד בזמן הטיפול, איזו מנה של תרופה לתת לילד בכל פעם, כמה פעמים ביום לתת כל תרופה ועוד - את כל זה צריך להסביר ולהמליץ הרופא המומחה.

טיפול מונע:
צריך לקבל טיפול מונע:

1. ילד שבתקופה האחרונה (2-3 חודשים) יותר ימים יש לו תסמיני אסתמה (שיעול, חרחור, צפצוף, קוצר נשימה) מאשר ימים ללא תסמינים
2. או ילד שלא מצליח להחזיק מעמד בריא ללא התקף (שיעול בעיקר) תקופה של 3-4 שבועות רצופים בין גמר הטיפול בהתקף אחד ותחילתו של ההתקף הבא אחריו.

הטיפול המונע מבוסס בעיקר על סטרואידים נשאפים (כמו פליקסוטייד או קיוואר) הניתנים באמצעות משאפים באמצעות ספייסר המותאם לילד.
ילד שמקבל טיפול מונע צריך להיות בריא לגמרי בתקופה בה הוא מקבל את הטיפול המונע עליו להיות ללא כל תסמיני אסתמה (בעיקר ללא שיעול). אם הילד מקבל טיפול מונע, ולמרות הטיפול הוא לא לגמרי בריא, צריך קודם לבדוק אם הוא מקבל נכון את הטיפול, ואם מתברר שהוא מקבל נכון את הטיפול ולא מבריא צריך להחליף את הטיפול המונע לטיפול אחר. אם הילד מקבל טיפול מונע ולאורך כל התקופה שבה הוא מקבל את הטיפול הוא בריא ללא כל תסמיני אסתמה, אפשר לנסות להפסיק את הטיפול, רצוי בהתייעצות עם הרופא.
לאחר הפסקת הטיפול המונע יכולים להיות 3 תרחישים:

1. הילד יהיה בריא ולא יסבול יותר מאסתמה - דבר הקורה לרוב לקראת גיל 2-3 שנים או לקראת גיל 5 שנים.
2. יהיו הפסקות של יותר מ-3-4 שבועות בין התקף להתקף, ואז הילד יקבל טיפול רק בזמן התקפים.
3. הילד לא יחזיק מעמד בריא 3-4 שבועות רצופים ואז יהיה צורך לחזור לתת לו את הטיפול המונע.

בחורף נותנים לילד לעתים קרובות יותר טיפול מונע, בגלל שבחורף הילדים יותר מצוננים, וההצטננות היא הסיבה העיקרית להתקפי האסתמה בגיל הילדות. בקיץ משתדלים לתת לילד טיפול רק בזמן התקפים.

ילד שאובחן כסובל מאסתמה של ילדים, יסבול מהתקף אסתמה לאחר כל הצטננות. לכן ברגע שהילד המצונן מתחיל להשתעל צריך להתחיל לתת לו את הטיפול בהתקף לפי הוראות הרופא. בחלק קטן מהילדים ההתקף מתחיל עם צפצופים במקרים אלו האבחנה תהיה יותר קשה וצריך יהיה לתת טיפול המותאם לצפצופים.

אם מחכים קצת האש תתפשט ויהיה צורך לעזר ב"כבאית" ואם מחכים עוד יותר זמן צריך יהיה להיעזר במטוסים וכשהמטוסים לא עוזרים לעצור את האש, צריך להזמין "סופר טנקר". התקף דומה לשריפה ביער: אם מגלים את ההתקף בשלבים הראשונים שלו, אפשר להשתלט עליו באמצעים פשוטים (משאפים עם ספייסר). אם מחכים קצת, צריך לתת טיפול ממושך יותר באמצעות משאפים וספייסר. אם מחכים עוד יותר צריך להשתמש באינהלציות ואם אינהלציות לא עוזרות תוך יום יומיים צריך לשקול הוספת אנטיביוטיקה מיוחדת בשם אזניל (רק בהוראת רופא) ולחזור על אינהלציות. הרופא המומחה צריך לתת להורים תוכנית מדויקת כיצד לפעול בכל שלב של ההתקף.

תרופות שפותחות/מרחיבות את דרכי הנשימה (כמו ונטולין, בריקלין, טרבולין), ותרופות ששומרות את דרכי הנשימה פתוחות/מורחבות (כמו פליקסוטייד קיוואר, בודיקורט). אם משתמשים רק בתרופות פותחות/מרחיבות הגוף ישתחרר מהתרופות מהר וההתקף יחזור. תמיד צריך לתת תרופה "שומרת" לאחר מתן תרופה ה"פותחת/מרחיבה" כדי לדאוג שדרכי הנשימה שנפתחו יישארו פתוחים זמן רב.

תחנות יציאה נוספות מהמחלה בגיל 7, 10 שנים ותחנת יציאה סופית מהמחלה בגיל ההתבגרות.

לעומת זאת הסטרואידים הנשאפים, הניתנים באמצעות משאף וספייסר או באינהלציות יעילים יותר כיוון שהם תרופות מותאמות יותר לריאות, הנכסות ישר לתוך הריאות, והם בטוחים יותר כיוון שהם ניתנים במנות קטנות ביותר. טיפול בסטרואידים נשאפים לא רק שלא מזיק לילד מבחינת הגדילה אלא אפילו משפר את הגדילה של הילד כיוון שגורם לכך שהילד יהיה בריא. ילד חולה לא גדל טוב כיוון שהוא לא אוכל טוב ולא ישן טוב. בתקופות בהן הילד חולה (אפילו במחלה קלה כמו הצטננות) הילד מפסיק לגדול לתקופת המחלה. לעומתו ילד המקבל טיפול מונע באמצעות מנות קטנות של סטרואידים נשאפים בריא וגדל טוב.

אם הרופא המטפל לא מצליח לגרום לכך שהילד יהיה בריא תקופות ארוכות, אם הילד מממשיך להשתעל למרות הטיפול המונע שהוא מקבל, ואם ההורים לא מצליחים להשתלט על ההתקפים תוך כמה ימים, מומלץ לפנות לרופא מומחה עם ניסיון וידע בנושא כדי שהילד יקבל טיפול שיביא אותו למצב של בריאות מתמשכת.
המומחה ישאל את השאלות הנכונות, יסביר להורים למה הילד משתעל, יתן הסבר מפורט הסבר מהי מחלת האסתמה, איך היא מתחילה, מה מתרחש בריאות בזמן התקף, איך משתלטים על התקפי האסתמה, איזה טיפול לתת בזמן התקף ואיזה כטיפול מונע, מה עושות התרופות השונות המשמשות לטיפול באסתמה, מהן היתרונות של טיפול בסטרואידים נשאפים, מה עלולות להיות תופעות הלוואי האפשריות של כל תרופה, מתי המחלה תעבור ועוד.
לפני שההורים מגיעים עם הילד שלהם לבדיקה ראשונה במרפאתי הם מתבקשים לראות סרט הדרכה. בסרט הם מקבלם מידע על כל הנושאים האלו ואחרים (ראה תשובה לשאלה הבאה). במהלך הבדיקה, לאחר שמתקבלות תשובות לכל השאלות הקשורות במחלת הילד , ההורה מקבל הדרכה איך לתת נכון את הטיפול. ומקבל הוראות בעל פה ובכתב איך לתת את הטיפול ואיך להשתלט על התקפי האסתמה.

בסרט ההדרכה ההורים מקבלים תשובות לכל השאלות הקשורות במחלת האסתמה ובטיפול בה כמו:

• איך מתחילה המחלה?
• מה קורה בתוך הריאות של הילד בזמן התקף?
• למה הילד משתעל או מצפצף?
• מה על ההורה לעשות כדי למנוע את הופעת השיעול והצפצופים?
• איך אפשר להחליט שאמנם מדובר בהתחלה של התקף אסתמה?
• מה צריך לעשות בתחילת התקף?
• מה עושה כל תרופה?
• מהם סטרואידים הניתנים דרך הפה? מהם סטרואידים-נשאפים?
• האם יש קשר לתורשה?
• מתי המחלה חולפת?

ועוד תשובות רבות לשאלות הקשורות למחלה ולטיפול בה.

בנושא האסתמה יש היום טיפול קונבנציונלי טוב שעוזר כמעט בכל המקרים ולכן אין צורך ברפואה אלטרנטיבית. ילד המקבל טיפול נכון, מצליח למנוע את רוב התקפי האסתמה שלו, מצליח להשתלט מהר על כל התקף, וכאשר הוא מקבל טיפול מונע בדרך נכונה הוא נשאר בריא לחלוטין בלי שיעול חרחור או צפצוף. אי השליטה על מחלת האסתמה נגרמת ברוב המקרים בעקבות אי נטילת התרופות או בנטילה שלהם בטכניקה לא נכונה. כדי שהילד ייטול את התרופות בצורה נכונה, ההורה צריך קודם כל משוכנע שהטיפול אמנם הינו הטיפול הטוב ביותר עבור ילדו, ההורה צריך לקבל הדרכה איך משתמשים נכון במשאפים ובספייסר, ואיך מחזיקים נכון את הילד בזמן הטיפול. ואז הילד יקבל הטיפול בצורה נכונה ויבריא.
עבודות מחקר רבות בדקו את השאלה האם הרפואה האלטרנטיבית יכולה להביא לתוצאות טובות בנושא של אסתמה. אף אחת מהן לא הצליחה להוכיח בצורה מדעית שתרופות אלו אכן עוזרות.

מה שקושר את הסטרידור לאסתמה הוא הווירוס בשם Parainfluenza virus type 3 הגורם לכ-75% מהתקפי הסטרידור. ווירוס גורם גם להתקף אסתמה אצל ילד עם נטייה לאסתמה כיוון שהווירוס העיקרי הגורם לסטרידור (פרה-אינפלואנזה וירוס) גורם גם להתקפי אסתמה אצל תינוקות.
סטרידור מתבטא בשיעול עם צליל גבוה הדומה לנביחות של כלב. הסטרידור מתחיל בלילה ונמשך בדרך כלל רק לילה אחד או שנים. ביום שלאחר הסטרידור יש צרידות וכמעט אין שיעול. ילד אסתמטי ימשיך להשתעל עוד כמה ימים לאחר התקף הסטרידור. במידה והילד ממשיך להשתעל (לרוב השיעול בהמשך הוא שיעול עם ליחה) מעבר ליום יומיים לאחר השיעול הנבחני של הסטרידור, מדובר בהתקף אסתמה וצריך לטפל בהתאם.
סטרידור זו מחלה של ילדים קטנים. מקרים רבים הנקראים "סטרידור" אינם סטרידור אלא התקפי אסתמה.

במקרים הקשים כשהילד מתקשה לנשום גם במנוחה ומשמיע קולות של סטרידור במנוחה צריך לפנות מיד לבית חולים שם יקבל הילד סטרואידים במנות גדולות. אצל ילד אסתמטי לאחר כל התקף של סטרידור יהיה התקף של אסתמה לכן צריך מיד לאחר השלב החריף של סטרידור להתחיל בטיפול אנטי-אסתמטי.

במחקר שערכתי בארץ נמצא שמתן טיפול רצוף בבודיקורט במשך 5 שנים, לילדים בגיל 1-5 שנים, לא היה קשור בתופעות לוואי כלשהן בעיקר הוכל שהטיפול לא גרם לכל פגיעה בגדילה של הילדים במשקל ובגובה (המאמר פורסם בעיתון Journal of Medicine, New England). יש ניסיון של חוקרים אחרים בעולם שנתנו טיפול בבודיקורט לילדים במשך 10 שנים והראו כי לא היו לילדים תופעות לוואי כולל פגיעה בגדילה.

התרופה שנחקרה ביותר היא הפרדניזון (פרדניזולון), המופיעה לאחרונה גם בצורה של תמיסה. בגלל הטעם היחסית לא טוב של הפרדניזון, משתמשים בתרופות אחרות כמו בטנזול ובטפרד. תרופות אלו נמסות במים וטעמם קצת יותר טוב. חסרונן הוא בזה שהן גורמות לתופעות-לוואי מידיות קשות כולל עצבנות, אי שקט, תיאבון יתר, ובהמשך השמנה ופנים נפוחות. מתן סטרואידים דרך הפה (בטהפרד/בטנזול/פרדניזון/פרדניזולון/פרלון) למשך כמה ימים מאד יעיל ולא גורם לנזק מצטבר אצל הילדים, ואפשר לקחת אותו ללא חשש. לעומת זאת נטילת סטרואידים דרך הפה לתקופות ארוכות (יום יום למשך ימים רבים) או לעתים קרובות יכולה לגרום בין השאר לפגיעה בגדילה לגובה של הילדים.
ילדים שסובלים מאסתמה ממושכת ומקבלים טיפול בסטרואידים נשאפים (משאפי בודיקורט/פליקסוטייד או אינהלציות של בודיקורט/פליקסוטייד) באמצעות ספייסרים, יכולים להשתמש בתרופות אלו תקופות ארוכות ביעילות גבוהה מאד וללא כל תופעת לוואי.

מסיבה זו משתמשים בהן בזמן התקף של שיעול וצפצופים. זמן קצר לאחר שהתרופה נכנסת לגוף וגורמת לפתיחת דרכי הנשימה הגוף מפרק את התרופה ודרכי הנשימה נסגרות שוב. לכן תרופות אלו נחשבות לתרופות סימפטומטיות - תרופות המשפיעות רק על סימני המחלה ולא על המחלה עצמה (דוגמא נוספת של תרופה סימפטומטית היא אקמול המוריד את החום אך לא מרפא את המחלה שבגללה נוצר החום). במידה ולאחר שפתחנו את דרכי הנשימה באמצעות בריקלין או ונטולין, ולא נעזרנו בתרופה אחרת שתפקידה לשמור את דרכי הנשימה פתוחים (כמו בודיקורט או פליקסוטייד), דרכי הנשימה יסגרו שוב והמצב יחזור לקדמותו. בודיקורט או פליקסוטייד הן תרופות המונעות את המחלה. הן שומרות את דרכי הנשימה פתוחות ולכן נותנים אותן רק אחרי שנותנים את התרופות הפותחות את דרכי הנשימה.

שאר התסמינים המופיעים בזמן התקף אסתמטי: התכווצות דרכי הנשימה ונפיחות הדופן שלהם, זה קורה כאשר דרכי הנשימה מקבלים גירוי ע"י גורמים חיצוניים שונים: אבק, וירוסים (הצטננות), מאמץ גופני או שינויים במזג אוויר.
מאחר ומדובר בסימן של ברונכיט/אסתמה הטיפול צריך להיות טיפול הנועד להשתלט על המחלה. מטרת הטיפול היא למנוע את יצירת הליחה ולא רק לדלל אותה (מה שאמורות לעשות התרופות המכייחות). יש לפנות לרופא המומחה אשר ידריך כיצד ניתן למנוע את יצירת הליחה ע"י טיפול נכון באסתמה בעזרת תרופות כמו סטרואידים בשאיפה.

בעבר כאשר לא היה טיפול יעיל באסתמה, או כיום אצל ילד שלא מקבל טיפול נכון ומחלתו לא מאוזנת, יכולות להתפתח בעיות פסיכוסומאטיות ובעיות התנהגותיות כתוצאה מסיבות רבות:

• פחד אמיתי ממצב של חנק עקב חוסר אוויר.
• חשש לבצע פעילות גופנית בגלל קוצר נשימה שמופיע לאחר כל מאמץ.
• פחד להימצא במקומות שבהם עלול להתפתח התקף.
• פחד הנובע מהדאגה של ההורים.

כתוצאה מגורמים אלו ואחרים הילד עלול למנוע מעצמו להשתתף בפעילות חברתית (ריקוד, טיול, משחק-כדורגל ופעילות ספורטיבית אחרת) ואז להיות עצוב ומתוסכל עם בעיות המתבטאות בתופעות פסיכוסומאטיות.
התופעות הפסיכוסומאטיות המופיעות בהעדר טיפול, נעלמות כאשר הילד מתחיל לקבל טפול תרופתי נכון ומסודר, אז הוא גם מרגיש טוב, ויכול לבצע כל הפעילויות ללא הגבלה.

המומחה צריך להסביר לכם מהי מחלת האסתמה, איך היא מתחילה, מה קורה בריאות, איך משתלטים על התקפי האסתמה, מהן התרופות המשמשות לטיפול באסתמה, מה עושה כל תרופה, מהן תופעות הלוואי האפשריות של כל תרופה, מתי המחלה תעבור מהן היתרונות (והחסרונות) בטיפול בסטרואידים נשאפים ועוד.
הרופא צריך להסביר להורים מה בדיוק יש לילד שלהם, מהי חומרת המחלה שלו, מתי המחלה היא צפויה לעבור, מה אפשר לעשות כדי לשפר את מצב הילד, כיצד להשתלט תוך זמן קצר על כל התקף. בעקבות הטיפול הילד שלכם צריך להיות בריא לחלוטין ללא התקפים. כדי לענות על כל השאלות האלו בצורה מקיפה, כל חולה הפונה אלי לטיפול מתבקש לצפות בסרט ההדרכה. בסרט הוא יקבל מידע על כל הנושאים שהוזכרו ושאותם הוא צריך לדעת כדי לשלוט במחלה. לאחר שיחת ההדרכה כל חולה נבדק באופן אישי, סיפור המחלה שלו נלקח בחשבון, ההורה מקבל הערכה באשר למצב המחלה של ילדו ומהו הטיפול המוצע לו. הילד וההורה מקבלים הדרכה אילו תרופות לקחת ובאיזה סדר וכיצד להשתמש נכון במשאפים ובמכשירי העזר המאפשרים לתרופות לחדור טוב לריאות. ההוראות ניתנות בכתב והילד והוריו מוזמנים לביקורת.

כידוע כ-90% מדלקות הריאות בילדים נגרם בעבר על ידי חיידק בשם פנימוקוקוס. בשנים האחרונות כל הילדים מקבלים בטיפת חלב חיסון בשם פרוונר שמחסן אותם בפני הפנימוקוקוס לכן בימנו יש מעט מאד דלקות ריאה הנגרמות על ידי חיידקים. רוב דלקות הריאות שעדיין מתרחשות נגרמות על ידי ווירוסים או חיידקים אחרים הנקראים חיידקים אטיפים, שהם פחות אלימים, כמו מיקופלסמה או קלמידיה. חיידקים אלו לא מגיבים לאנטיביוטיקות הרגילות (מוקסיפן אוגמנטין, רוצפין, זינט) אלא לאנטיביוטיקה אחת בשם אזניל (אזיטרומיצין).
כאשר רנטגנולוג או רופא בודק צילום חזה של ילד בזמן התקף אסתמטי ברוב המקרים לא ניתן לקבוע בוודאות אם מדובר בדלקת ריאות או בליחה בדרכי הנשימה שמופיעה במהלך התקף של אסתמה. בדלקת ריאות אמתית (חיידקית) לילד יש חום גבוה, הוא מרגיש מאד לא טוב, לא אוכל לא ישן, ובבדיקת הלויקוציטים בדם מוצאים מספר גבוה של לויקוציטים.

האבחנה מקבלת אישור בעיקר לאחר שיש תגובה טובה לטיפול. אם כל התופעות חולפות בזמן הטיפול וחוזרות כאשר הטיפול נפסק ושוב מפסיקות כשמחדשים את הטיפול יש אישור סופי לאבחנה של אסתמה.
כל הבדיקות הקיימות כולל צילום חזה חשובות בעיקר לשלול אבחנות אחרות ויש לבצען רק במקרים מיוחדים. תוצאות בדיקות דם, כולל בדיקות דם לאימונוגלובולין ,E לא משנות את הטיפול בילד.
מבחן זיעה יש לעשות רק במקרים שבהם יש במשפחה חולה עם ציסטיק פיברוזיס (CF) או יש חשד קליני לקיום ציסטיק פיברוזיס. שאר הבדיקות עוד פחות רלוונטיות.

אם המחלה מופיעה לאחר הצטננות, ללא חום, ללא הגדלה של מספר הלויקוציטים בדם ואם בצילום חזה מופיעים תסנינים בשני הצדדים של הריאה. ברוב המקרים לא מדובר בדלקת ריאות חיידקית ואין צורך בטיפול אנטיביוטי רגיל (כמו מוקסיפן, אוגמנטין, רוצפין). לילד שמגיע אלי לבדיקה עם סיפור של דלקות ריאות חוזרות (לאחר שלילת מחלות האחרות) אני מציע לקחת טיפול אנטי אסתמטי ורק אם הטיפול האנטי-אסתמטי לא עוזר, להמשיך לחפש סיבות נוספות לדלקת הריאות. צילומי חזה חוזרים ברוב המקרים מיותרים, ויכולים להיות מלווים בנזק מצטבר של קרינה. יש להיעזר בצילומי החזה במקרים שתרומתם הכרחית.
התמונה הרנטגנית יכולה להטעות כיוון שבאסתמה מדובר בצינורות נשימה מלאים ריר, ובדלקת ריאות מדובר בשלפוחיות אוויר מלאות בנוזל דלקתי. גם בבדיקה הרופא עם סטטוסקופ, לעתים קרובות לא ניתן להבדיל בין ליחה בדרכי הנשימה (אסתמה) או דלקת בשלפוחיות הריאה (דלקת ריאות).
יש סיבות נוספות נדירות לדלקות ריאה חוזרות שאותן הרופא צריך לקחת בחשבון:

1. שאיפה של גוף זר לריאות. אך כאן יש סיפור קליני דרמטי של השתנקות וחנק פתאומי אצל ילד בריא. ובנוסף דלקת הריאות מופיעה תמיד באותו מקום (לרוב מימין).
2. ציסטיק פיברוזיס. זוהי מחלה נדירה ביותר ומופיעה בעיקר במשפחות שבהן יש כבר חולה אחד עם המחלה.
3. ויש סיבות נוספות שמאד לא שכיחות בילדים.

ברוב המקרים המקרים בהם הילד מקבל טיפול נכון לאסתמה שלו כל דלקות הריאות חולפות ואז אין צורך להמשיך בברור הסיבה לדלקות הריאות החוזרות שלו. במקרה והטיפול באסתמה לא עוזר, ודלקות הריאות ממשיכות להופיע צריך להמשיך בברור בחיפוש אחרי סיבות נדירות לדלקות הריאה.
כמעט כל הילדים שהגיעו למרפאתי עם סיפור של דלקות ריאות חוזרות, הגיבו טוב לטיפול אנטי-אסתמטי, ומרגע שהתחילו לקבל את הטיפול בצורה נכונה לא חזרו לסבול יותר מדלקות ריאות.

במיוחד אותן דלקות ריאה שמופיעות לאחר הצטננות, ללא חום, ועם תסנינים במקומות שונים בריאות. במידה וטיפול אנטי-אסתמטי טוב לא עוזר צריך להמשיך בברור לסיבות נוספות נדירות לדלקות ריאות. צילומי חזה חוזרים ברוב המקרים מיותרים, ויכולים לגרום לנזק מצטבר של קרינה. יש להיעזר בצילומי החזה רק במקרים שתרומתם נחוצה.
התמונה הקלינית וגם התמונה הרנטגנית יכולים להטעות כיוון שבאסתמה מדובר בצינורות-נשימה מלאים בריר ובדלקת ריאות מדובר בשלפוחיות-האוויר המלאות בריר. יש לזכור שלכל צינור נשימה סופי מחוברות כ-100 שלפוחיות-אוויר. בשעת בדיקת הרופא באמצעות סטטוסקופ, לעתים קרובות, לא ניתן להבדיל בין ליחה בצינורות-הנשימה (אסתמה) או בתוך שלפוחיות-האוויר (דלקת ריאות). ולכן האבחנה קשה. ברוב המקרים במידה ונותנים טיפול יעיל לאסתמה וכל דלקות הריאות חולפות סימן שהאסתמה הייתה הסיבה היחידה לאותן דלקות-הריאות ולא צריך להמשיך בבירור. אך במקרה והטיפול לא עוזר צריך להמשיך בבירור בחיפוש אחרי סיבות אחרות לדלקות הריאה. כמעט כל הילדים שסבלו מדלקות ריאות חוזרות שהגיעו למרפאתי הגיבו טוב לטיפול האנטי-אסתמטי, וזאת מהרגע שבו התחילו לקבל את הטיפול בצורה נכונה, ומאז לא חזרו לסבול מדלקות-הריאות.

מחלה זו נקראית Flabbiness of the glottis (רפיסות של הגלוטיס). הסחוס מתחזק עם הזמן והמצב חולף לרוב לקראת גיל שנה. כדי לאשר שמדובר אמנם בבעיה זו אפשר להשכיב את הילד על הגב להקשיב לחירחורים ואחר כך להשכיב אותו על הבטן ולשמוע אם החרחורים פסקו. אם החרחורים קיימים בשכיבה על הגב ונעלמים בשכיבה על הבטן סימן שהאבחנה נכונה. יש סיבות נוספות לחרחור ראה תשובה לשאלה "חירחורים ממושכים" בהמשך.

נדון במספר סיבות אפשריות:

• חירחורים גסים הקיימים בזמן שהילד שוכב על הגב ונעלמים כאשר משכיבים אותו על הבטן מצביעים על Congenital Stridor עקב Flabbiness of the glottis. במצב זה יש חוסר בשלות זמנית של הסחוס של ה-Epiglottis המפריד בין דרכי הנשימה (הטרכיאה) ודרכי העיכול (הושט). מצב אי הבשלות של חלק זה בגוף חולף בדרך כלל לפני גיל שנה (לרוב לפני גיל 9 חודשים) ללא כל טיפול. לאחר שהאבחנה כבר ידועה, כדאי לדאוג לכך שהילד ישכב לישון על הצד או אפילו על הבטן, אך רק בתנאי שהמזרון עליו משכיבים את הילד הוא מזרון קשה.
• יש עוד שתי סיבות נדירות לחרחורים: Tracheomalcia (פגיעה בסחוס של אחת הטבעות המקיפות את קנה הנשימה וסיבה נוספת הרבה יותר נדירה Aortic arch (קשת אאורטה שחונקת את קנה הנשימה).
• סיבה שכיחה אחרת לחירחורים מממושכים אצל תינוק, היא הפרשות (נזלת) בדרכי הנשימה העליונים, במקרה זה כדאי לנסות לטפל בתמיסת מים פיסיולוגיים (מי מלח). לשים 1-2 טיפות מים פיסיולוגיים באף ומיד לאחר מכן להשכיב את הילד על הבטן כדי שהמים ישטפו את האף, ויצאו החוצה עם ההפרשות. אם הבעיה היא רק נזלת, אז בעקבות טיפול כזה החרחורים יפסקו (זמנית.)
• סיבה אחרת לחירחורים ובעיקר נחירות בלילה הם אדנואידיים (פוליפים) מוגדלים. כדי לקבל אישור נוסף לכך שהאדנואידיים מוגדלים, אפשר לקבל ע"י צילום צוואר צדדי. או על ידי בדיקה לרינגוסקופיה שמבצע רופא א.א.ג. מומחה.
• סיבה נוספת שכיחה לחרחורים בילדים היא אסתמה של ילדים, ביחוד עם החרחורים מלוים בשיעול.

בכל מקרה, במידה והתופעה נמשכת צריך לפנות לרופא המטפל או לרופא ממומחה.

• ירידה משמעותית בשמיעה (יותר מכ-30 דציבל בשתי האוזניים).
• עצירות נשימה תוך כדי נחירות בשינה.
• דלקות אוזניים חוזרות עם הפרשות מוגלתית מהאוזניים.
• צילום צוואר צדדי המראה אדנואידיים מוגדלים עם הקטנה במעבר האוויר.

נזלת קשה, שיעול וליחה אינם מעידים בהכרח על קיום אדנואידיים מוגדלים. לפני שמנתחים את הילד, כדאי לבצע צילום צוואר צדדי כדי לוודא שאמנם האדנואידיים מוגדלים.

אין קשר למילה "אסתמה" שפרושה קושי בנשימה. מה שמשותף לשתי המחלות הוא, ששתיהן אלרגיות יחסית שכיחות בילדים, וכאשר לחולה יש את שתי האלרגיות כל אחת מהן תהיה יחסית יותר קשה וממושכת, כיוון שמדובר באדם אלרגי. באטופיק דרמטיטיס העור יבש ולכן נפגע בקלות ע"י גורמים שונים וכתוצאה מכך מופיעה פריחה וגרד. מדובר בתופעה ממושכת וכדאי להיות בקשר עם הרופא המטפל או רופא עור כדי לקבל הנחיות כיצד לנהוג.
עקרונות הטיפול הם:

• שמירה על ניקיון העור.
• שמירה על לחות העור.
• מניעת גרד.
• טיפול באזורים האדומים.
• טיפול בפצעים המופיעים באופן משני לגרוד.

הטיפול העיקרי, מלבד קרם לחות, היה עד לאחרונה, סטרואידים במשחה. לאחרונה הגיעו לארץ שתי תרופות נוספות לטיפול באטופיק דרמטיטיס ללא סטרואידים (הלידל, פרוטופיק, ואחרות).