|
|
טיפוגרפיה עברית: מאמרים —
נרקיס, נרקיסים וכל השאר, מאת צבי נרקיס
נרקיס, נרקיסים וכל
השאר
צבי נרקיס
ה”רומן”
שלי עם האות העברית התחיל עוד לפני שהבנתי אות מהי. הייתי בן ארבע, דומני,
כשהמלמד ב”חדר” כתב דוגמא של אותיות האלף בית ואנו, הדרדקים, כתבנו אותיות לפי
הדוגמא במחברות. המלמד נטל את מחברתי, הראה אותה לחבריי ב”חדר” והשמיע תשבחות
ודברי התפעלות. זכרונותי רצופים בעיסוק באות באותיות בדרכים מדרכים שונות. מזה
מספר שנים פעילותי המקצועית מתמקדת באות העברית — בעיצוב אותיות דפוס חדשות
ובהסבת עיצובים קודמים לטכנולוגיות החדשות. אני עוסק, כמו כן, בחקר האות
לצורותיה, בכתבי היד ובדפוס. שנים
מעטות אחרי עלייתי ארצה הוקמה מדינת ישראל ובשנים הראשונות, לאחר הקמתה, הייתי
עד לאחד המאורעות החשובים בטיפוגרפיה העברית — הופעתן של ארבע אותיות דפוס חדשות
בזו אחר זו: קורן, דוד, הדסה והצבי. כל אות עוצבה ע”י מעצב אחר, בפינתו הפרטית,
בלי קשר למעצבים האחרים. אני רואה במאורע זה ביטוי לתחיה הלאומית בשדה האות
העברית. העובדה שבמשך שני דורות, כמעט, שקדמו לכך לא הופיעה אף אות חשובה אחת,
נותנת להופעתן של ארבע אותיות חדשות, תוך תקופה קצרה, מימד מיוחד. תופעה זו הגבירה
את מודעוּתי למצב הטיפוגרפיה העברית. בלועזית
היו כבר זה זמן רב משפחות של אותיות בעלות גרסאות רבות: דק, בינוני שמן, נטוי,
וכד'. משפחה כזו מאפשרת סידור מגוון כאשר לכל גרסא יש תפקיד משלה: גרסא אחת
לטקסט השוטף, גרסה שניה להדגשות, שלישית לציטוטים ועוד. כל זאת תוך שמירה על
הרמוניה בין כל הגרסאות ע”י סגנון משותף ומתואם היטב. לאותיות העבריות היתה גרסא
אחת או שתיים בלבד ובאותיות החדשות לא מצאתי תשובה לצרכים המתפתחים והולכים. גמלה
בליבי ההחלטה לעצב משפחת אותיות רבת גרסאות ובשנת 1958 סיימתי את עיצובה של
הגרסא הראשונה בסדרה — נרקיס בלוק שמן. האות נוצקה עבור סְדֵר־יד ואני המשכתי
בעיצוב שאר הגרסאות אשר הופיעו בזו אחר זו. תוך מספר שנים השלמתי את עיצוב
המשפחה כולה ו”לראשונה בהסטוריה” עמדה לרשות הטיפוגרף העברי משפחת אותיות בעלת
שבע גרסאות שונות ומתואמות. עבור סדר־יד נוצקו שלוש גרסאות בלבד: שמן, חצי שמן,
וצר חצי שמן. שאר הגרסאות הופיעו בשיטת אותיות המעתק, שחלו לכבוש פלח הולך וגדל
בעבודות הדפוס של טקסטים קצרים, כותרות, מודעות, וכד'. אותיות
נרקיס בלוק בנויות מצורות גיאומטריות פשוטות, כמו ריבוע, עיגול ומשולש. צורות
אלה הן אופייניות לאותיות מעובדות באבן כפי שאפשר למצוא בגלוסקמאות, בכתובות
חקוקות באבן וברצפות הפסיפס הרבות, בבתי הכנסת שנחשפו בכל חלקי ארץ־ישראל.
בעיצוב האות החדשה ניתנה תשומת לב מיוחדת לקריאוּת טובה בכל הגרסאות. אחד התנאים
הראשונים לקריאות הוא מתן צורה יחודית לכל אות כדי שתהיה נבדלת מחברותיה, הבדלה
ברורה ובולטת. יחד עם זאת צריכים להיות מכנה משותף סיגנוני והרמוניה בין
האותיות, כדי שתשתלבנה היטב ביניהן ליצירת תמונת־מילה הנקלטת כהרף עין. גם צמדי
האותיות הדומות זכו לטיפול מיוחד כדי להבדיל את יחודה של כל אות. כוונתי לצמדים
כמו ב-כ, ג-נ, ד-ר, ה-ח וכד'. הודות
לקריאותה הטובה גם באותיות זעירות, נרקיס־בלוק הוכנסה במערכות לסידור טפסים
בנוסף על השימוש הנרגב בעבודות פֶּרֶט כמפורט לעיל. במשך עבודתי על משפחת
נרקיס־בלוק ומעודד ע”י התגובות לגופנים הראשונים שיצאו לאור, התחלתי להשתעשע ברעיון
לעצב אות ספר. תוך
כדי עיון בכתבי יד ובדפוסים שונים חשבתי לבסס את אות הספר על כתבי־יד ולא ללכת
בעקבות אותיות דפוס כאלה או אחרות. אותיות הדפוס הן “אינטרפרטציות” של כתבי יד
ולפעמים אינטרפרטציה של אינטרפרטציה, עובדה הגורמת לאובדן הרעננות שמבמקור.
החיוניות של כתבי היד, הדינמיות, הזרימה והרצף של הכתיבה קסמו לי מאוד. בהשוואה
לכתבי היד, אותיות הדפוס העבריות שהכרתי, קדומות כחדשות, נראו לי חסרות תנועה,
חסרות קשר ויחס ביניהן, חסרות קֶצֶב. עלי לציין, יצאת מכלל זה, את האות דוד, שזה
מקרות הופיעה ואותה אהבתי “ממבט ראשון”. ההחלטה
להסתמך, בעיצוב אות הספר החדשה, על כתב יד, אין פירושה כתב יד מסוים, אלא שמירה
על אופי כתבי היד בכלל, על המגע האנושי, על חישת תנועת הקולמוס ביד הכותב.
התחילה אצלי קדחת של כתיבה בקולמוס. כל שעה פנויה הוקדשה לכתיבה לפי כל כתב יד
שהיה בהישג ידי. היד כתבה ואני בחנתי ושקלתי באיזה סגנון כתיבה לעצב את האות
החדשה. שלושה סגנונות כתיבה שימשו מודל לאותיות הדפוס העיקריות: כתיבה ספרדית,
כתיבה אשכנזית, וכתיבה רבנית־ספרדית. האחרונה שמשה מודל לאות שיוחדה להדפסת
פירושים, הלא היא האות “רש”י”. הכתיבה האשכנזית שימשה מודל לדפוסים הראשונים של
רומה ושל פייבה די שאקו (1470-1475). הכתיבה הספרדית עמדה ביסוד דפוסי משפחת
שונצינו, שהטביעו את חותמם על עותיות הדפוס לתקופה ארוכה. באיזה
כיוון עלי לבחור? כתיבה רבנית־ספרדית (רש”י) מצטיינת בצורות יחודיות לכל אחת
מאותיותיה והיא הדינמית ביותר בין הכתיבות שהוזכרו לעיל, אבל היא מזוהה כאות
פירושים מובהקת ומרבית הקוראים אינם “רצים” בה. הכתיבה האשכנזית היא המהודרת בין
שלושת המועמדות. זאת כתיבה יפהפיה וקישוטית וחששתי שלא אוכל למתן אותה ולהכניסה
לסד של גושי העופרת מבלי לפגוע ביופיה ובחיוניותה. )יש לזכור כי מדובר בזמן הסדר
היצוק בעופרת בשיטת ה”לינוטייפ”(. מצאתי כל הכתיבה הספרדית תהיה הבסיס המתאים
ביותר לעיצוב אות זורמת ונוחה לקריאה. המשכתי לכתוב בקנה ובציפורן קטועה, תוך
ניסוי וחיפוש אחר צורות של אותיות המתמזגות היטב במילים ובשורות ויוצרות זרימה
רצופה, שהעין תרוץ בה בקלות. וזאת לדעת — סופר סת”ם מחונן כותב כל אות בהשפעת
האות שקדמה לה ובמחשבה על האות שלאחריה. כמעת כל אלף תהיה שונה מן האלף האחרת,
כך כל בית וכל גימל וכל האותיות כולן. כשהסופר כותב בן הוא מקדים ומקצר בבית
למטה משמאל וכשכותב בין הוא מקדים ומאריך את הקו אל מתחת ליוד שתבוא אחריה.
באופן זה הכתיזה זורמת ומתמזגת למילים בצורה מושלמת. באותיות הדפוס המצב שונה.
כל אות נוצקת בתוך גוש עופרת בתבנית זהה, כל אלף תהיה זהה עם חברותיה וכך כל
אותיות האלף בית. זאת ועוד — יש לעצב כל אות בצורה שתשתלב היטב בין שאר האותיות,
שתתאים עם כל אות מאותיות האלף בית שתִמַצֵא לפניה ואחריה. הפיכת אות כתובה לאות
דפוס יכולה לפגוע באופי האות ובזרימתה. אם נוסיף לכך את העובדה שאותיות הטקסט
בדפוס הן קטנות מאוד, הרי שיש סכנה ממשית לטשטושן המוחלט של התכונות החשובות
ביותר של כתב היד.
שקדתי
תקופה ארוכה על כתיבת אותיות וחלקי אותיות במטרה להשיג את מבוקשי. צירפתי אותיות
למילים וניסיתי את כל שילובי האותיות האפשריים. בעזרת צילום הקטנתי את המילים
לגודל של מילות טקסט, פעם, פעמיים, וחמש ובסופו של תהליך סידרתי אותיות מצולמות,
במילים ובשורות עד שהשלמתי מספר שורות שהיה בהן די כדי לבחון שטח של טקסט. שיטת
סידור הטקסט באותה תקופה היתה, כאמור, שיטת הלינוטייפ ושיטת ההדפסה הנהוגה היתה
הבֶּלֶט. כדי להדפיס את הטקסט שהכנתי, קרוב ככל האפשר לתנאים האמיתיים, הכנתי
גלופת בֶּלֶט ובעזרתה הדפסתי את הטקסט על ניר כרום, על ניר נטול עץ ועל ניר
עתון. רק לאחר שהתוצאה השביעה את רצוני יצאתי עם ה”כלה” לחפש לה חתן — מישהו
שיוציא את האות לאור. “הכלה” אכן זכתה לתשבחות ואני זכיתי לעידוד מכל עבר, אבל
חתן לא נמצא בנקל. הצעתי את האות למו”לים, ליבואני מכונות סדר, למערכות עתונים
ולמי לא? לא דרשתי מחיר מופרז עבור עבודתי ואף הצעתי שהאות החדשה תִקרֶא על שם
מו”ל זה או על שם אתון אחר. כל אשר ביקשתי בתמורה היה להוציא את האות לאור, כי
התשוקה לראות את האות בדפוס בערה בעצמותי.
המלאך המושיע הופיע בדמותו של המדפיס הממשלתי דאז, מר שאול גולן. כשראה
את דוגמת האות ושמע את סיפורי, אמר כי יש כאן צירוף מקרים מוצלח. באותם הימים
ממש, כך אמר, הוא השתתף בישיבה מספר כך וכך של הועדה הממלכתית לאות עברית חדשה,
שהיתה אמורה להחליט איך ואיזו אות עברית כדאי לתכנן, וגם בישיבה זו לא נפלה כל
החלטה. הוא המליץ בפני חברת לינוטייפ האנגלית, לפתח את האות עבור מכונות הסדר
שלה. בשנת 1965 חתמתי על חוזה עם החברה, השלמתי את עיצוב שני המשקלים של האות,
דק ושמן, וב־1968 הופיע הספר הראשון אשר סודר באות נרקיס — “מלאכת המשכן” מאת משה לוין. קליטתה
של נרקיס־לינוטייפ במסדרות היתה איטית למדי, כפי שהיתה גם קליטתן של אותיות הדסה
ודוד. המפנה בקליטת האות קרה עם הופעתן של טכנולוגיות הסדר החדשות. האות הוכנסה
למערכת הליינוטרון והליינוטרוניק וזכתה לפופולריות הולכת וגדלה, בתחילה בהדפסת
ספרי ילדים ולאחר מכן בספרים, בעתונים, ובדברי דפוס למיניהם. כל
העת נמשך עיסוקי באותיות — בשיחזור אלף ביתים לפי כתבי יד קדומים ובנסיונות
למצוא תשובות לצורך באותיות עבריות נוספות. במגירה שיועדה לכך אני שומר סקיצות,
אותיות ושירבוטים עד שתגיע שעתם לפיתוח. אמרתי
צורך באותיות נוספות. האם זה צורך אמיתי? האם אין די באותיות הקיימות?...
מראשיתו של הדפוס, ואף בספרים בכתב־יד, השתמשו ביותר מסוג אחד של אותיות באותו
ספר עצמו. גם בספרי קודש אפשר למצוא אות מרובעת בטקסט המקרא, אות רבנית בהדפסת
הפירושים ואות מהודרת, לעיתים מקושטת, בכותרות. יש הגדות של פסח בהן גם מופיעה
אות רביעית, שונה ומיוחדת, להוראות ניהוּל הסדר. בשפות המערביות, שהן חלק
מעולמנו, משתמשים באלפי סוגים שונים של אותיות ויש לכך השלכה גם על קורא העברית.
חשוב לנו חופש הבחירה, כמו בכל תחומי החיים, גם בסוגי האותיות. היום אנו רוצים
אות לספר קריאה, אות שונה לסידור התפילה ואולי אות אחרת לספרי שירה. אות לספרות
טכנית, אות לספרי לימוד, אותיות לדברי דפוס מסחריים ומעל לכל חותרים לאותיות
יותר קריאות מאשר הקיימות. לצרכים אלה חיפשתי תשובות. את התשובות מצאתי בעיצוב
סוגי אות נוספים, שקצר המצע כדי לפרט את תהליכי עיצובם, ואסתפק בציון השמות של
הסוגים העיקריים: נרקיס תם, נרקיס חדש, נרקיסים, ונרקיס חן. לכל אחד מן הסוגים
אשר מניתי יש מספר גרסאות )דק, ספר, בינוני, שמן, צר וכד'( ולכל גרסא פיתחתי
גופן מלא של כ־120 תוים ובתוכם אותיות, אותיות דגושות, ניקוד מלא, ספרות, סמני
פיסוק וגו'. כל האותיות נקלטו במערכות סדר למינהן והן משמשות כאותיות טקסט
בספרים, בעתונים ובפרסומים אחרים.
שתיים
ממשפחות האותיות המופקות במערכות סדר לינוטייפ, לינוטרון, ולינוטרוניק. עקב
פניות של מזמינים חידשתי את האות “וילנה” על פי דגם האותיות של דפוס האלמנה והאחים
ראם. עבור אות זו פיתחתי גם טעמי מקרא. אות “וילנה” עם ניקוד וטעמי מקרא הוכנסה
למערכות הסדר הדיגיטאליות קומפ־אֶדיט. כן פיתחתי גופן משופר של אות רש”י עבור
מערכות סדר לינוטרון. מערכות
הסדר הדיגיטליות פותחו במערב על פי דרישות האות והסידור הלועזיים. המערכות
הותאמו לשפה העברית, אבל יש סוגיות יחודיות שלא באו עדיין על פתרונן המלא. בחלק
ממערכות הסדר מיקום הניקוד ומשקלו, ביחס למשקל האות, לקויים ואינם נוחים לקריאה.
בעקבות פנית אחת החברות, חקרתי בדבר ופיתחתי תוכנית לקביעת המצב האופטימלי של
הניקוד מבחינת הגודל והמיקום הנכון על הציר האופקי ועל הציר האנכי. הניקוד
והטעמים היוו בעיה קשה ומורכת מאז הדפוסים הראשונים. כל סַדָר נזקק לאילטורים
שונים כדי למצוא מקום נאות לניקוד וגם לטעם, כשרוחבן של אי אלו אותיות קטן מרוחב
הניקוד. אין שני ספרים זהים מבחינת גודל ומיקום הניקוד והטעמים. בספרי התנ”ך
שהופיעו עד עתה, הניקוד והטעמים בוצעו בעבודה ידנית. העבודה הידנית היא ממושכת
מאד ויקרה לא פחות, לכן אינה נעשית תמיד בידי אנשים מיומנים. והתוצאות, לעתים,
לקויות. לאחרונה שיתפתי פעולה עם אנשים מתחום הטיפוגרפיה והמיחשוב במטרה לפתח
תוכנה אשר תהיה מסוגלת לבצע ניקוד והטעמה באיכות טובה. התוכנה אמורה לתת פתרון
מירבי לסוגיה זו ולעזור להעמיד לרשות הקורא ספר מנוקד ומוטעם, עם סְדֵר נאה
בצורתו, נוח לקריאה ובמחיר סביר. תקופה
ארוכה קינן בי חלום לעצב אות יחודית להדפסת ספרי קודש. במגירת הנסיונות שלי
הצטברו סקיצות שונות ולפני כעשר שנים התחלתי לפתח את הרעיון לעיצוב האות. עיינתי
בכתבי יד מפוארים ובדפוסים שונים, ציירתי וכתבתי סקיצות תוך כדי חיפוש צורות
לאות ההולמת את זמננו מבחינה אסטתית והאוצרת בתוכה מניחוחה ומטעמה של המסורת.
לפני למעלה משנתיים סיימתי את העיצוב הבסיסי של האות עם ניקוד וטעמים הולמים
ומאז אני עוסק בעיצובה הסופי ובהתקנתה במערכת הסדר. אסיים
בדברי המשורר — “השיר לא תם...” — בעיה רודפת בעיה, עוד הרבה עלי ללמוד, עוד
המלאכה מרובה ו”הרומן” שהחל ב”חדר” הפך לציר שסביבו סובבים חיי.
1,
2 נרקיס ליינוטייפ; 3-9 נרקיס בלוק; 10-15 שולמית; 16-20 נרקיס תם; 21-23 שמשון;
24, 25 נרקיסים; 26-35 נרקיס חדש. סיון טולדו, כל הזכויות שמורות.
עודכן לאחרונה בתאריך 14/05/2003
|
|
