שני העשורים שבין סיומה של מלחמת העולם הראשונה לבין פריצתה של מלחמת העולם השנייה הם תקופה בעלת מאפיינים מובחנים בספרות העברית. בראשיתה התקיימו עדיין חיים ספרותיים פעילים על אדמת אירופה וכן בארצות-הברית, אך בסיומה היה ברור שמרכז הכובד של התרבות העברית הועתק לבלי-שוב אל ארץ-ישראל. במהלכה אימצה הספרות העברית את חידושי המודרניזם האירופי, ובד בבד עקבה מתוך הזדהות אחרי המעשה הציוני ובמיוחד אחרי צמיחת היישוב העברי בכפר ובעיר. שעורי הסמינר יוקדשו למיפוי התופעות והתהליכים הבולטים בתקופה הנדונה, להיכרות עם אישיה המרכזיים ולזיהוי המתחים שהתקיימו בה בין דורות, חבורות ואסכולות פואטיות ואידיאולוגיות שונות. בין נושאי הקורס: העשור האקספרסיוניסטי בשירה (אורי צבי גרינברג, יצחק למדן, אברהם שלונסקי, יוכבד בת-מרים, דוד פוגל); האסכולה הניאו-סימבוליסטית בשירה (נתן אלתרמן, לאה גולדברג, עזרא זוסמן); סיפורת ההתיישבות (נתן ביסטריצקי, יצחק שנהר, י"ד ברקוביץ); רישומה של מלחמת העולם הראשונה (אביגדור המאירי); יצירתם של ש"י עגנון וחיים הזז; משוררי דור ביאליק בארץ ישראל (יעקב פיכמן, יעקב שטיינברג) כתבי-העת הספרותיים ('הדים', 'מאזניים', 'כתובים', 'טורים', 'גליונות'); אחרוני הסופרים העברים בפולין (מתתיהו שוהם, בר פומרנץ); ספרות עברית בארצות הברית (שמעון הלקין).
חובות הקורס: נוכחות סדירה וקריאה שוטפת משעור לשעור; הגשת עבודת-תרגיל אחת או שתיים בכתב.