מרד בר-כוכבא (135/6-132 לספירה) הוא שיאה ושיברה של תנועת ההתנגדות לרומא, והניסיון האחרון לכונן מדינה יהודית עצמאית עד 1948. הבעייתיות העיקרית במחקר נובעת מהצורך לשחזר את תולדות המרד מפסיפס של עדויות חלקיות ומקוטעות, לעתים סותרות ופעמים מגמתיות – בספרות התלמודית; בכתבי סופרים רומיים; בדברי אבות הכנסייה; בכרוניקות השומרוניות, ומהממצא הארכיאולוגי המיוחד במינו של איגרות בר-כוכבא; מטבעות; כתובות; הארכיון של בבתא; דרכים; מערות מסתור, מערות מפלט ועוד. סוגיות מרכזיות ממשיכות להעסיק את המחקר, כגון מעמדו של בר-כוכבא ודמותו; מדיניותו של הדריאנוס; סיבות המרד; היקפו הטריטוריאלי; האם השתתפו השומרונים במרד; עמדת הנוצרים כלפי המרד; עמדת החכמים כלפי המרד; הממצא במערות מדבר יהודה; האם הביא המרד למפנה בתולדות ישראל; האימפקט של מרד בר-כוכבא למשך הדורות עד ימינו.