Angels, Demons and Ancient Monsters – On Jewish Myth and Mythmaking.

מגמה בולטת בחקר היהדות במאה העשרים (אשר יסודותיה נעוצים בראשיתו של מחקר היהדות המודרני, במאה ה-19), שוללת את קיומו של מיתוס יהודי קדום, או מתייחסת אל המיתוס כאל תופעה שולית, אשר דוכאה על ידי זרמי המחשבה העיקריים ביהדות. מקורה של מגמה זו הוא בהנחת היסוד, כי המיתוס הינו צורת הכרה דתית פרימיטיבית, האופיינית לתרבויות פגאניות, אשר תכניה הדמיוניים עוסקים בעיקר בעלילותיהם של אלים וגיבורים.
למגמה זו קמו מתנגדים רבים, הנסמכים על נסיון להמנע מהגדרות שיפוטיות מחד גיסא, ועל נתונים טקסטואליים, מאידך גיסא.
במחקרים אלה, המתנגדים למגמה השוללת את קיומו של מיתוס יהודי קדום, נסמכים החוקרים על הגדרות אחרות. הגדרות אלה רואות במיתוס יצירה תרבותית חיונית, המגדירה את זהותו העצמית של האדם, מאפשרת לו להבין את מקומו בעולם, ומתקיימת בזיקה לריטואל. יתר על כן, לדעת חוקרים אלה, נתונים טקסטואליים, הלקוחים מן הספרות היהודית הקאנונית, מלמדים, כי ניתן להבחין ברובד מיתי במקרא, הזוכה לפיתוח נרחב בספרות חז"ל. מאוחר יותר, נארג החומר המיתי החז"לי אל תוך ספרות הקבלה, ומשולב בספרות זו בעיבודים חדשים.
השקפה מחקרית זו תשמש כהנחת עבודה עיקרית בקורס הנוכחי.
בשיעור נקרא מגוון טקסטים בעלי מאפיינים מיתיים, המופיעים בספרות חז"ל, ונעקוב אחר גלגוליהם של המיתוסים הקדומים אל ספרות הקבלה, ובעיקר אל החיבור המרכזי של הקבלה הקדומה, ספר הזוהר.