לאחר נפילת האימפריה הממלוכית וכיבוש ארץ ישראל על ידי העו'תמאנים (1517), השתנו פני הארץ לחלוטין. העות'מאנים נמצאו בשיא פריחתם, השקיעו בבנייה, בסדר ובבטחון, והשגשוג ניכר הן בקרב האוכלוסיה המוסלמית של סוריה-ארץ ישראל והן בקרב המיעוטים, יהודים ונוצרים. ירושלים שינתה פניה והרבה ממאפייניה המוכרים לנו כיום ניבנו באותה תקופה (החומות, בריכת השולטן, ועוד).
השיעור יסקור את התהליכים האדמיניסטרטיביים והכלכליים שעברו על העיר לאחר הכיבוש, את מערכות הקשרים בין השלטונות העות'מאניים לאוכלוסיה המקומית - מוסלמים ובני דתות ועֵדות אחרות - ואת מערכות היחסים שנוצרו בין בני הדתות השונות.
על רקע זה – ידוֹן מצבה של הקהילה היהודית בירושלים במאות השש-עשרה והשבע-עשרה, ובמיוחד התמודדותה של הקהילה עם המערכת השלטונית מצד אחד ועם השינויים הכלכליים והחברתיים שעברו עליה בעקבות עליות לארץ ישראל, מצד שני.
השיעור יתבסס על מקורות מוסלמיים, עבריים ונוצריים מן התקופה.