בעוד שמקובל כיום בבלשנות להניח שגורמים פרגמטיים (כלומר, קונטקסטואלים, חוץ-לשוניים), משחקים תפקיד מכריע בתקשורת אנושית, אין הסכמה, ובמיוחד בין הפרגמטיקונים, על תיחום הפרגמטיקה. אילו קריטריונים ישמשו להבחנה בין פרגמטיקה לדקדוק? מהי חלוקת העבודה בין הדקדוק לבין הפרגמטיקה? אנו נבקר את ההגדרות הקלאסיות לפרגמטיקה ונציע תחתן את האבחנה בין קוד לבין היסק. על-פי גישה זו הדקדוק מורכב מקודים שרירותיים, בעוד הפרגמטיקה כוללת הליכי עיבוד היסקיים, המתבססים על הרציונליות האנושית. אנו נסקור את שלוש הגישות העיקריות לפרגמטיקה הקלאסית (מחוץ לדקדוק, בתוך הדקדוק ותאוריות על גרמטיזציה של פרגמטיקה). נסיים את הקורס בהכרה בקיומן של "עובדות מכוערות" בדקדוק (היסקים ברי חישוב שמהווים כללי דקדוק למרות זאת). המסקנה היא שעל מנת להסביר תקשורת לשונית אנו זקוקים לקוד, להיסק ול"כיעור". |