| החסידות מיסודו של ר' ישראל בעל שם טוב ותנועת ההשכלה הופיעו על בימת ההיסטוריה בערך באותה תקופה (המחצית השניה של המאה הי"ח). שתי התנועות היו בעלות תודעה של התחדשות ומהפכנות, אך בכיוונים מנוגדים לגמרי: החסידות בכיוון של מיסטיקה אקסטטית והעלאת הדבקות כערך רוחני עליון, בעוד שההשכלה דגלה ברציונאליזם אנטי-מיסטי. ההתנגשות החריפה ביותר התחוללה בגאליציה בתחילת המאה הי"ט, ובין ביטוייה – ספרות סאטירית אנטי-חסידית לוחמת, חלקה בז'אנר של "רומן המכתבים", שעיון בה יהיה ציר מרכזי בקורס. עם זאת יידונו גם אותם משכילים בודדים ומקוריים ש"שחו נגד הזרם" והביעו הבנה ואף אהדה לחסידות ולערכים שבהם דגלה. |