השאלה "מדוע בכלל יש משהו?", שהיידגר קרא לה "שאלת היסוד של המטאפיזיקה", ושוויליאם ג‘יימס כינה אותה "השאלה האפלה ביותר בכל הפילוסופיה", היא שאלה מעוררת פליאה, יראה ותסכול אולי יותר מכל שאלה פילוסופית אחרת. הניסיונות להתמודד אתה הניבו הן פתרונות תיאולוגיים, אשר ככאלו אינם עולים בקנה אחד עם תמונת העולם המדעית המודרנית, הן תיאוריות קוסמולוגיות, אשר נוגעות בבעיה אך אינן נותנות לה מענה, והן עמדות צנועות יותר, הגורסות שלעולם לא נוכל להשיב על השאלה, או אף שהשאלה כלל אינה לגיטימית. בהרצאה זו אציע את האפשרות, שהיקום אינו אלא מבנה מתמטי, ועל-כן, כיציר אפלטוני אשר אינו משוכן במרחב ובזמן פיזיקליים, הוא אינו זקוק לסיבה טרנסצנדנטית לקיומו. לתמונה מטאפיזית זו, על אף היותה אנטי-אינטואיטיבית במהותה, יש כוח הסברי רב: למעט מתן תשובה אפשרית לשאלת היסוד של המטאפיזיקה היא מסבירה מדוע הטבע נתון למרות מתמטית, היא פותרת את בעיית "הכוונון העדין" של קבועי הטבע, והיא מספקת בסיס אונטולוגי איתן לתיאוריות של ריבוי יקומים.